אושדי, שמעון
בן צביה וזכריה-יחיא, נולד ביום ט"ו בכסלו תרצ"א (5.12.1930) בתימן ועלה עם הוריו ארצה בחודש אדר תרצ"ד. מילדותו היה ער ותאב-דעת. הצטיין בלימודיו וסיים את בית-הספר העממי לבנים "מזרחי" ברחובות, בה התיישבו הוריו. מוריו גילו בו כשרון ונטייה להוראה ועזרו לו להמשיך בלימודיו. שמעון המשיך ללמוד בכיתה ט', אך נאלץ להפסיק את לימודיו בגלל המצב הכלכלי הדחוק של בית הוריו. בן 14 עבר עם קבוצת "הנוער העובד" להכשרה ביגור ומשם, ביחד עם גרעינו, לקבוצת כנרת, בה בילה שנתיים וספג לתוכו את רוח החלוציות, שהשאירה בו את עקבותיה לכל חייו. כתום השנתיים נאלץ לעזוב את הקבוצה כדי לעזור למשפחה. שמעון חזר לרחובות, אך לפני שהספיק להסתדר בעבודה פרצה מלחמת-העצמאות והוא התגייס מיד, על אף המצוקה החומרית בה השאיר את ביתו. הוא שירת בגדוד "הגליל" של חטיבת "יפתח" וכעבור זמן קצר מונה למ"מ. הוצע לו לצאת לקורס מ"מים, אך הוא לא הסכים להיפרד מחבריו אשר אליהם התקשר ואשר עמדו להישלח לחזיתות-קרב שונות. שמעון עבר את נתיב הקרבות של החטיבה לחם בסביבות צפת, הר-כנען, בפריצת הדרך לירושלים, בלטרון, במבצע "דני", ולבסוף בנגב. ביום ה' באלול תש"ח (9.9.1948), כאשר יצא בראש אנשיו מבסיסו בקיבוץ ניר-עם בדרכם למשלט באזור בארי, נפגע בחזהו מכדורי המצרים שרדפו אחריהם במשוריין. חבריו אספוהו, אך הוא מת כעבור שעות מעטות ונקבר בניר-עם. ביום כ"ה בכסלו תשי"א (4.12.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. השאיר אחריו מכתבים ויומן, המגלים כושר ביטוי רב.
