אור, יוסף

יוסף, בן חיה ושלום, נולד ביום י"ב באלול תשי"ג (23.8.1953) בקיבוץ משמר הנגב ולמד בבית-הספר היסודי ובבית הספר התיכון בקיבוצו. יוסי, שהיה הצעיר בכיתתו, סיים את לימודיו בטרם מלאו לו 17 שנה. הוא ביקש להתקבל כחבר בקיבוץ ולהישלח, במסגרת החברות, לשנת שירות בקיבוץ עין זיוון. יוסי אהב מאוד את הארץ ואת נופיה. חבריו מעידים עליו כי היה "משוגע לטיולים". בילדותו היה קטן קומה ותמיד חש כאילו עליו להתמודד עם עובדת היותו "הבנימין של החבורה". יוסי היה בעל חוש-הומור רב ועליז מטבעו. הוא אהב לספר בדיחות וסיפורים משעשעים, אך יחד עם זאת ידע להיות רציני מאוד, לשקול דברים בכובד-ראש וליטול על עצמו אחריות מלאה על כל אשר עשה. הוא היה ישר עם עצמו ועם הזולת. לדברי מחנכו היה מהיר-תפיסה ובעל כוח רצון. הוא רצה להבין תופעות שנתקל בהן, לעמוד בכל הדרישות והאתגרים ומגיל צעיר דרש לעשות הכל "כמו הגדולים". יוסי גויס לצה"ל בראשית אוקטובר 1972 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות עבר קורס מש"קי סיור והוצב לפלוגת-סיור של חטיבה נודעת בחיל השריון. למרות שהחיים במסגרת הצבא לא היו אהובים עליו במיוחד, קנה לו יוסי שם של חייל מסור ואחראי. לחבריו ביחידה נהג לספר על רצונו להמשיך ולהיות חבר קיבוץ – לאחר שישתחרר. מפקודיו דרש משמעת חמורה והקפיד על מילוי הוראותיו, אולם יחד עם זאת ייחס חשיבות רבה לרווחת אנשיו, למוראל ולגיבוש החברתי בין חיילי פלוגתו ונהג לבלות עמם בערבים לאחר האימונים. בערב יום הכיפורים תשל"ד עלו אנשי פלוגת-הסיור שלו לרמת-הגולן ולחמו שם בקרבות רבים בשלושה הימים הראשונים של המלחמה. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), נפגע הנגמ"ש שלו פגיעה ישירה ויוסי נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ משמר-הנגב. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה יוסף לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יוסי מילא תפקידו בצורה הראויה לציון מיוחד – תוך הקרבה – וחירף נפשו בקרב". הוריו וחבריו בקיבוץ משמר הנגב הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה תולדות-חייו וקטעי מכתבים ששלח מן הצבא.