אורקביץ (אורי), יוסף

בן אסתר ודוד. נולד בשנת 1911 בווארשה שבפולין למשפחה שומרת-מסורת. אביו, תלמיד חכם וציוני נלהב, הוסיף על ההשכלה הכללית שקיבלו ילדיו בבית הספר המקומי גם את לימודי היהדות והלשון העברית וקירבם לרעיון הציוני. המשיך לימודיו בשיעורי-ערב ולאחר מכן עבר לבית ספר מקצועי. בנעוריו היה בנוער הרביזיוניסטי וגם הצטרף לאגודת ה"מכבי" שבה התמסר בעיקר לענף איגרוף, וכעבור מספר שנים זכה לתואר אלוף וארשה וסגנו של אלוף פולין באיגרוף. בשנת 1932 נשלח בקבוצת האיגרוף להשתתף במכביה הראשונה בתל אביב ובהשתדלותו של הלורד מלצ'ט, פטרונה של המכביה, נשארה הקבוצה בארץ באופן חוקי. בראשית דרכו בארץ עבד כפועל בפרדס בפתח תקוה ואחר עבר לחיפה ובה עבד בבנין כברזלן והתמחה במקצועו. בחיפה הצטרף להסתדרות העובדים ולארגון ה"הגנה" וכל אותו זמן המשיך להתאמן ב"מכבי" ולאמן צעירים באיגרוף. עד מהרה התערה בחיי ציבור הפועלים שבעיר והתחבב עליהם על נדיבות לבו ונכונותו לסייע לנזקקים. תקופה-מה עשה בקיבוץ עין-שמר, מקום מגורי אחותו, ואחר כך פעל כנוטר בנקודת-שמירה מרוחקת ביערות הכרמל. עם קום יחידת הפו"מ (פעולות מיוחדות) ב"הגנה" צורף גם הוא אליה ובמסגרתה מילא תפקידים אחראיים ומסוכנים. לחבריו ביחידה הוא זכור כצעיר חסון-גו, אמיץ וקשוח ועם זאת כבעל נפש רכה, חביבה ומתחשבת בזולת לעת צורך. באחת מפעולות העונשין שבהן השתתף שיכנע בדברי-נועם ערביה זקנה, שסירבה לעזוב את ביתה לפני פיצוצו, לנטוש את מגוריה ולהינצל. בכ"ט בתשרי ת"ש (12.10.1939) נשלח על ידי היחידה להכות ולהזהיר שוטר-חרש יהודי שהתגלה כמעביר ידיעות על ההעפלה לבריטים. ההוראה היתה לא לקחת נשק, חם או קר, כדי למנוע אפשרות של שפיכות דמים. יוסף הכהו כמצווה ואז שלף השוטר את אקדחו, ירה בראשו והרגו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בחיפה. שמו הונצח ב"דפי זיכרון" שהוציא קיבוץ עין-שמר ובעתונים "דבר" ו"הארץ".