אורן, בארי

בן פנחס והני. נולד ביום כ"ו באב תש"ד (15.8.1944) באשדות יעקב. בארי סיים את בית הספר החקלאי התיכון בבית ירח. היה חבר תנועת "הנוער העובד" והשתייך למחלקה הימית של "הפועל". היתה לו נטייה לספרות ושלח ידו בכתיבת שירים. סגור היה ומתלבט עם עצמו ורק מעטים זכו להכיר ולדעת את אוצרות נפשו הרגישה שנתגלתה בשורות של שיר ובקטעי מכתבים. יצא לשנת הדרכה בעיר, כנהוג בקיבוצים שבניהם יוצאים לשנת שירות לפני הגיוס לצה"ל, לשם פעולה בתנועה או לעזרה למשק צעיר; הוא הדריך בגבעת אולגה ואף בסניף אשר בתל אביב. חניכיו בתנועה אהבו אותו מאוד. גויס לצה"ל באוגוסט 1962. ועם שובו למשק משירותו הסדיר הצליח להשתלט על מזגו הסוער והתחיל לחשוב על לימודים, על הליכה לישוב קיבוצי צעיר, ועל הקמת משפחה משלו. לב זהב היה לו והוא לא יכול היה להשלים עם כאבם של אחרים. ניסה להשתלב במשק ומשלא הצליח עזב אותו, יצא לתל אביב וניסה שם את מזלו. בפרוץ מלחמת ששת הימים נקרא שוב לדגל ובקרב שנערך בג'נין ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), הוא היום השני לקרבות, נפל כשהוא עומד מול ארבעה צלפי אויב. על לחימתו האמיצה הומלץ לציון לשבח. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי בעפולה ולאחר מכן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות באשדות יעקב. שמו הונצח בספר "יד לנופלים – בני אשקלון" בהוצאת העירייה וב"כנרות", דו ירחון שבהוצאת המועצה האיזורית עמק הירדן. החוברת "היה נערנו" לזכרו הוצאה על ידי אשדות-יעקב (איחוד). גם בספר "בדרכם", שבהוצאת איחוד הקבוצות והקיבוצים לזכר חברי האיחוד שנפלו במערכה, הובאו רשימה עליו וחלק מעזבונו. ב"גוילי אש", כרך ד' הוא ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל, הובא מעזבונו.