אורן (אורנשטיין), איתמר
איתמר, בן רבקה וישעיהו, נולד ביום כ"ג בתשרי תשי"ג (12.10.1952) בחדרה, כבן למשפחה ירושלמית ותיקה. איתמר היה דור שמיני בארץ, נכדו של הרב יצחק אביגדור אורנשטיין, רבה של הקהילה היהודית בירושלים העתיקה בימי מלחמת העצמאות. הוא למד בבית-הספר היסודי "ארלוזורוב" בחדרה, המשיך ולמד במוסד "נעורים" ואחרי-כן סיים את לימודיו בקיבוץ עין-החורש. איתמר היה עלם רב-גוני ופעיל בתחומים שונים. הוא היה חבר בתנועת השומר הצעיר, התעניין בנושאים טכניים ושלח ידו בכתיבה – בעיקר בכתיבת שירים. באחד משיריו כתב: "הדבר המושלם ביותר הוא האדם / הדבר המושלם ביותר באדם הוא נפשו / הדבר המושלם ביותר בנפשו הוא האהבה / הדבר המושלם ביותר באהבה הוא ההקרבה". איתמר היה בעל "ידי-זהב". הוא ידע לתקן כל מכשיר וכל כלי והשכיל להרכיב מקלטי רדיו, על-אף שלא למד אלקטרוניקה ומכניקה עדינה מימיו. מילדותו הצטיין באופיו החזק, וקו אופי זה ניכר בו היטב גם בבגרותו. עקשן גדול היה ובעל כוח-רצון, וכאשר החליט לבצע דבר לא שקט עד שהשלימו. הוא היה ידיד אמת, שמח וטוב לב ושופע לבביות. כיוון שלמד בקיבוץ להפעיל דחפורים כבדים, ירד לאזור תעלת סואץ לפני גיוסו, כדי לעסוק בעבודות-עפר ולהרוויח כסף, למען לא יפול למעמסה על הוריו בימי שירותו בצבא. הוא עשה שם חודשים אחדים ועבד תחת אש כבדה בהפגזות וצליפות. איתמר גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1970. הוא התנדב לשרת בקומנדו הימי ושם, לאחר הטירונות, השלים קורס צניחה וקורס מ"כים. כעבור שנה עבר לגדוד "ברק" בחטיבת "גולני", שם נתמנה לסמל מחלקה והצטיין בתפקידו זה. הוא עשה בימים הקשים ברצועת עזה והשתתף בפשיטות אל מעבר לגבול לבנון. סיפר מפקדו: "באחת הפשיטות נאלצתי להורות הוראה חד-משמעית, שאיש לא "יעבור" אותי… אך משהחלה ההסתערות היה איתמר הראשון שעבר אותי…" באחת מסדרות האימונים נפגע איתמר קשה בגבו ואחת מחוליותיו נסדקה. לאחר ששכב ימים רבים בבית-החולים, שוחרר מהצבא לפני זמנו. על שירותו הוענק לו "אות השירות המבצעי". כשפרצה מלחמת יום הכיפורים מיהר איתמר להגיע לגדודו, גדוד "ברק" ברמת הגולן. המ"פ החדש שלא הכירו סירב לקבלו, אך איתמר לא ויתר. כשהובא הדבר לידיעת המג"ד, הורה לצרפו ליחידה. ליד בוקעתא נערכו כוחותינו לקרב נגד כוח חי"ר של הסורים שהסתייע בכוחות שריון גדולים. בקרב זה, ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), נהרג איתמר כשהוא עומד בזחל"ם והמקלע בידו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל שבירושלים. השאיר אחריו אב, אם ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. מפקדו אמר עליו: "איתמר הצטיין בשתי תכונות – טוב לב מאין כמוהו ואמיץ לב מאין כמוהו. הוא ביצע תפקידו תחת אש בצורה הטובה ביותר. הוא היה אהוב על פקודיו ועל מפקדיו בפלוגה".
