אורליק, דניאל

דניאל, בן שרה וליאו, נולד ביום י"א באלול תשי"ג (22.8.1953) בחדרה. הוא למד בבית הספר היסודי-דתי "ישורון" וסיים את לימודי התיכון במדרשית "נעם" בפרדס חנה. דני היה תלמיד מעולה, שקדן וחרוץ. הוא ערך את עלון המדרשיה, היה ממארגני מקהלת בית הספר והיה מקובל ואהוב על חבריו ועל מוריו. מלבד עריכת עלון בית-הספר, התעניין דני בצילום ובמעבדה שבביתו עסק בפיתוח תצלומים. תחביב נוסף אשר "גזל" ממנו את מרבית שעות הפנאי היה קריאת ספרים. דני היה חבר בתנועת הנוער "בני עקיבא" והשתתף בפעולות חברתיות שונות, שאורגנו במסגרת התנועה. דניאל גויס לצה"ל בסוף יולי 1971 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות עבר קורס נהגי-טנקים והיה ללוחם בחיל-השריון. במסגרת ה"הסדר" הצטרף לישיבת "הר עציון", באלון-שבות שבגוש עציון. השקפותיו הדתיות ואמונתו העמוקה דחפוהו להמשיך בלימודי הקודש, אך קסמה לו גם דמות אביו הרופא, העוזר לנצרכים ולחולים. דני נהג לספר לבני משפחתו על תכניתו, לשלב בעתיד את לימודי הרפואה עם העמקה בלימוד התורה. מחנכו בישיבה אמר כי תכונתו הבולטת ביותר של דני הייתה יכולתו הרבה להקשיב. הוא ניחן, לדבריו, לא רק באוזן שומעת כי אם גם ב"לב מקשיב". במלחמת יום-הכיפורים לחם דני עם יחידתו בחזית סיני. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973), בקרבות הבלימה ליד גשר פירדאן, נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בפרדס חנה. השאיר אחריו אב ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. בדברים לזכרו של דני עמד מפקדו על תושייתו הרבה ועל לחימתו בגבורה עד הרגעים האחרונים לחייו. חבריו ליחידה ששרדו בחיים לאחר הקרבות, סיפרו כי ברגעי חייו האחרונים גילה דני שלוות נפש מיוחדת במינה. חבריו לישיבה הוציאו לאור ספר לזכרו ובו סיפור חייו, דברי חברים על דמותו ומבחר קטעים מעזבונו הספרותי.