אורליצקי, איגנץ (“איציק”)
בן ליאון וקריסטינה. נולד ביום ה' באייר תשי"א (11.5.1951) בווארשה שבפולין ועלה ארצה בשנת 1957 עם משפחתו, שהשתקעה בבת-ים. שם למד בבית הספר היסודי ע"ש א"ד גורדון ולמרות קשיי השפה והחברה החדשה, התאקלם איציק עד מהרה ורכש לו מקום של כבוד וחיבה בקרב חבריו ומוריו. פניו המחייכות, עליזותו השובה לב, ישרו וטוב לבו שבו את לב הכל והפכוהו למרכז החברה. הוא עסק בארגון פעילות הכיתה ונבחר לוועדות שונות. הוא לחם למען הצדק ונגד עוולות ולא היסס להגיד למורה: "אבל המורה, זה לא פייר. . ." הוא היה תלמיד מצטיין ועם זאת מצא זמן לעסוק בספורט ובמשחקי כדור למיניהם; אך בעיקר אהב את הים ואת השחיה. זמן קצר היה חבר באגודת יורדי ים "זבולון" ויצא להפלגות קצרות וארוכות בים. הוא המשיך את לימודיו בבית הספר התיכון המקצועי "אורט – יד סינגאלובסקי" וסיימם בהצלחה כחשמלאי מכונות מוסמך. איציק התגייס לצה"ל במחצית יולי 1969. למרות שעבר מבדקי טיס ואף התקבל לקורס, החליט לעסוק בצבא במקצועו וביקש העברה לחיל החימוש. הוא עבר קורסים רבים, כגון קורס חשמלאי מנועים וקורס חשמלאי טנקים. בזכות עבודתו הנאמנה והמסורה החליטו מפקדיו לשלחו לקורס קצינים. איציק סיים בהצלחה קורס קצינים וקורס קציני חימוש, והצטרף לצבא הקבע. את שירותו בצה"ל ראה לא כמקור פרנסה, אלא בראש וראשונה כייעוד בחיים. איציק אהב את הצבא והשקיע בו את כל מרצו. הוא עבד לילות כימים, מילא את תפקידו בהצטיינות וזכה בהערכתם הרבה של הממונים עליו. לאחר ששירת תקופה מסוימת בסדנא ליד חיפה, הועבר לרמת הגולן, כקצין טכני בסדנא מרחבית ומפקד מחלקת הרכב הקרבי המשוריין. בתקופת שירותו זכה ל"אות השירות המבצעי". ביום כ' בניסן תשל"ג 3) 22.4.1973), ימים אחרי שנפצע, נפל סגן איגנץ בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. מפקדו, שנפל אחרי כן במלחמת יום הכיפורים, כתב במכתב תנחומים למשפחה: "איציק הגיע ליחידתנו לפני זמן קצר בלבד. בתקופה זו הצליח לתרום רבות ליחידתנו, בזכות מסירותו הרבה לתפקידו. פעליו ומרצו לא ידעו גבול, ואכן ההישגים לא איחרו לבוא".
