אוריאלי, זכריהו (“זכר”)

בן ציפורה ומיכאל אורליוב. נולד בכ"ו בניסן תרנ"ה (20.4.1895) בעיר מליטופול, אזור טאבריה שברוסיה. הוריו שומרי מסורת, הכניסוהו בגיל חמש ל"חדר" שבו התבלט כתלמיד מחונן, ואחר כך עבר ללמוד בגימנסיה וסיימה בהצטיינות. לאחר תום לימודיו התיכוניים נכנס לפוליטכניון שבאודיסה וגם שם הצטיין בלימודים והיה פעיל בחיי הסטודנטים היהודים. בגדר פעילות זו היה מאמן את הסטודנטים בתרגילי-סדר ובשימוש בנשק קר לצורך הגנה עצמית, ועם פרוץ מלחמת העולם הראשונה – לשם הגנה על פליטים יהודים שהגיעו לעיר לאחר שגורשו על ידי ממשלת הצאר ממקום מגוריהם. בשנת 1915 גוייס לצבא הרוסי ולאחר שמונה חודשי קרבות בחזית האוסטרית נפל בשבי. אחרי תלאות ומצוקות שפקדו אותו במחנה השבויים הגרמני ברח מן השבי, הצליח לעבור את קו החזית והגיע לפטרוגרד ומשם לבית הוריו היושבים באזור קרים. לאחר המהפכה הבולשביסטית של שנת 1917 שב לאודיסה להמשך לימודיו בפוליטכניון, ובימי מלחמת האזרחים שפרצה ברוסיה עקב המהפכה השתתף, כחבר פעיל באגודת "מכבי" המקומית, בהגנת יהודי העיר. באותם הימים נפגש עם יוסף טרומפלדור והושפע מאד מאישיותו. אז החליט להצטרף ל"החלוץ" ולעלות לארץ-ישראל. ב-20 במאי 1920 עלה לארץ בקבוצה של ארבעים חלוצים. בארץ הצטרף ל"גדוד העבודה על שם יוסף טרומפלדור", עבד בכבישי טבחה-טבריה וטבריה-צמח, ובראשית מאי 1921, עם פרוץ מאורעות הדמים ביפו, נשלח לשמירה בשכונה היהודית נוה-צדק. כמו כן השתתף בקבוצה של 12 איש, רובם מ"גדוד העבודה", שיצאה להגן על שכונה יהודית עורפית ביפו ("בתי וארשה"), אבל נאלצה לפנותה ולסגת לתל-אביב. לאחר הפרעות היה בקבוצה קטנה של צעירים המופקדים על הגנת עולים יהודים המגיעים לארץ בנמל יפו, ובאוגוסט 1921 כבר נמנה עם סגל מדריכים שהרכיבה ה"הגנה" כדי להדריך ולאמן חברים מכל נקודות הישוב העברי בארץ. במאורעות הדמים שפרצו בירושלים ב2- בנובמבר 1921, יום השנה להצהרת בלפור, יצא עם כמה מראשי ה"הגנה" לחיזוק הגנת הרובע היהודי בעיר העתיקה וכעבור זמן קצר נמסר לו הפיקוד על הרובע. בשנת 1922 נתמנה למפקד ה"הגנה" בעיר כולה והוא מילא תפקיד זה עד אביב 1929, שעה שנפצע קשה בתאונה, שכב כחצי שנה בבית-חולים בירושלים ואחר-כך יצא להמשך טיפול באנגליה. בשבע שנות פעילותו כמפקד ה"הגנה" בירושלים טבע האיש בעל הגוף החסון, אמיץ הרוח וישר הלב חותמו על דמות הסניף ושימש דוגמא אישית לחבריו כמפקד וכמדריך. בשל פעילותו ב"הגנה" היה מבוקש על ידי הבולשת הבריטית בארץ ומשום כך נמנע ממנו לשוב מלונדון לאחר סיום הטיפול. הוא יצא לאנטוורפן שבבלגיה ומשם עסק ברכישת נשק והעברתו ל"הגנה" בארץ. רק בראשית 1934 נתאפשר לו לשוב ארצה לאחר שנסגר תיקו בבולשת בהשתדלות אחד מידידיו. הוא השתקע עם משפחתו בתל-אביב ושם מינה אותו מרכז ה"הגנה" לארגן את המחלקה הטכנית (המח"ט) שעל הקמתה הוחלט באותו זמן ותפקידה איסוף מפות ושירטוטן, עיבוד תכניות ארציות להגנת הישובים, ופיקוח על עבודת הביצורים בכל ישוב וישוב. בתוקף תפקידו השתתף, בין השאר, בסיורים המוקדמים של ראשי ה"הגנה" לקביעת מיקומה של חניתה, ישוב "חומה ומגדל" שהוקם ב-21.3.1938. עם הקמת המפקדה הארצית של ה"הגנה" בקיץ 1938 הורחבה פעולת המחלקה הטכנית והופעלו בה אדריכלים ושרטטים. עם תחילת פעילותן של פלוגות השדה (הפו"ש) ופלוגות הלילה גבר הצורך במפות ועובדי המחלקה עסקו בהעתקת מפות של מחלקת המדידות הממשלתית, ולאחר זמן הוחל גם בהכנת מפות לצרכי ההעפלה. עקב תפקידו כראש הלשכה הטכנית השתתף "זכר" בדיוני המפקדה הארצית של ה"הגנה" וכן השתתף בישיבות המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, בה דנו בתקציבים הדרושים לצרכי בטחון הישובים. הוא נשא בתפקיד מרכזי זה ב"הגנה" עד י"ב באייר ת"ש (20.5.1940) עת נספה בתאונת דרכים תוך נסיעה לשם תיכנון הביצורים בקיבוצים עין-השופט ודליה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית הקברות שבנחלת-יצחק. הניח אשה ובת.