אורון (אוירבוך), בן-ירוחם

בן-ירוחם, בן חנה ושלמה, נולד ביום ד' באלול תרצ"ז (11.8.1937) בתל-אביב ולמד בבית-הספר היסודי ובבית הספר התיכון בנען ובמדרשת רופין. מילדות אהב ירוחם (כך כונה בפי חבריו ובני משפחתו) לעבוד וללמוד. הוא היה שקדן וחרוץ ובהתלהבות מילא כל תפקיד וכל משימה שהוטלו עליו, או שנטל על עצמו. הוא אהב מוסיקה ומילדות ניגן בחליל צד. ירוחם ניגן בחלילו בנען ובתזמורת בני הקיבוצים. הוא ניגן במופעים, בחגיגות ובאירועים מיוחדים. חברי נען זוכרים את נגינתו המרטיטה והמרגשת בטקס, בו התקבלו ירוחם וחבריו למחזור כחברים במשק. בן-ירוחם גויס לצה"ל בנובמבר 1955 ובתקופת שירותו היה בחיל הרגלים ובחיל השריון. תחילה הוצב לחטיבת "גבעתי, והשתתף במערכת "קדש", בקרבות ברפיח ובעזה. אחרי המלחמה סיים קורס קציני סיור והשתתף בתקריות גבול בצפון בשנת 1957. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר שב ירוחם מלא מרץ, לקיבוץ, שם מילא תפקידים אחראיים; היה מרכז המשק, מרכז ענף המים, שבו השתלם והתמחה, וכן היה ממנהלי המפעל התעשייתי של נען. הוא השקיע את כל כשרונו בעבודה במפעל, תרם לשכלולו ולשגשוגו והרבה בנה במו-ידיו. הוא קיים קשרים מצוינים עם כל העובדים. ירוחם היה איש משפחה נאמן ומסור. את כל זמנו הפנוי הקדיש לאישה ולילדים, להורים, לאח ולאחיות. כזה היה יחסו גם לחברי המשק. תמיד היה מוכן לעזור, להושיט יד מסייעת לכל נזקק. הוא היה יפה תואר, עליז ושמח בחלקו וידע ליהנות מחייו. חיוך טוב היה תמיד נסוך על פניו. במלחמת ששת הימים היה מפקד מחלקת הסיור, שהובילה את כוחות השריון עד אבו רודס. ירוחם היה קצין מעולה, והקפיד למלא בדבקות את המשימות שהוטלו עליו. היה בעל אותות מלחמת "קדש" ומלחמת ששת הימים והגיע לדרגת סגן. במלחמת יום הכיפורים היה ירוחם מפקד יחידת ג'יפי סיור, שנעה כחלוץ לפני חטיבת טנקים בסיני. הוא לחם בגזרה הצפונית ובקרב עז הוביל בג'יפ הסיור שלו יחידת צנחנים, שיצאה לתגבר כוח שריון שהיה נתון בקרב קשה. ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973), נפגע ירוחם ונהרג בהפגזה בצומת, ליד מחנה בלוזה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנען. השאיר אחריו אישה, שני בנים ובת. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן. דברים לזכרו ולדמותו של ירוחם פורסמו בחוברת "ההולכים ראשונה" של החטיבה בה לחם, וכן בחוברת "לזכרם – שישה בנים", שהוציא קיבוץ נען לאור לזכר בני המשק שנפלו במערכה