אורדנג, טוביה

בן בריינה ושרגא-פייבוש, נולד ביום ח' בכסלו תרס"ח (14.11.1907) בעיר ליבאו שבלטביה למשפחה ציונית ותיקה. משחר ילדותו ערג לארץ. בעודו נער קטן נעלם פעם מבית הוריו וכשהוחזר כעבור שעות מספר מקצה העיר סיפר כי יצא לעלות לארץ-ישראל. גם בהתבגרו תיכן תכניות עלייה והיה חוסך מפרוטותיו למטרה זו. לאחר המלחמה העולמית הראשונה נפתחה בריגה הגימנסיה העברית הראשונה וטוביה היה בין ראשוני תלמידיה. משסיים את בחינות הבגרות היה מחבריה הפעילים של חוות-ההכשרה הראשונה בלטביה, בכפר סטוקי. אחד המבקרים הראשונים בחווה זו היה זאב ז'בוטינסקי ובהשפעתו יצא טוביה בשנת תרפ"ה לרכוש השכלה חקלאית באוניברסיטת טולוז שבדרום צרפת. בקרב הסטודנטים והקהילה היהודית בטולוז היה אחד הפעילים בענייני ציונות, הקרן-הקיימת-לישראל, "הגנה" וכו'. לאחר שכתב בבחינות-הגמר חיבור על "גידול ההדרים בארץ-ישראל", הוכתר בתואר מהנדס חקלאי ובשנת תרפ"ט עלה לארץ והתיישב בחדרה, בה גרו גם הוריו. מהיותו מומחה לפרדסנות קיבל להנהלתו פרדסים במושבה. כבר במאורעות תרפ"ט, חודשים אחדים אחרי עלותו לארץ, היה פעיל ב"הגנה" המקומית. בשנת תרצ"ז עבר לירושלים, לאחר שנשא אישה ונתמנה מדריך חקלאי בחברה הארצישראלית למשכנתאות חקלאיות. למרות עבודתו בחברה, שהיתה ממשלתית למחצה, המשיך בפעולתו ב"הגנה" בכינוי "עזריה". אם כי היה למעלה מגיל הגיוס ואב לשלוש בנות, התייצב להגנת ירושלים עם פרוץ מלחמת- העצמאות בכסלו תש"ח. הוא הוסיף לעבוד במשרד, בו נפגש עם ערבים ואנגלים והשיג ידיעות חשובות ל"שירות-המודיעין" של ה"הגנה". סמוך להכרזת המדינה פסקה העבודה במשרדו וטוביה גויס גיוס מלא, והשתתף בכיבוש קטמון. ביום כ"ה באייר תש"ח (3.6.1948), בלכתו בתפקיד לאחד הבתים שבין בקעה למקור-חיים, עלה על מוקש ונהרג יחד עם שנים מחבריו. הוא נקבר בשייח'-באדר א'. ביום כ"ח באלול תש"י (10.9.1950), הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים