אורבך (רייס), אבי

בן טובה ועוזר, נולד ביום כ' בחשוון תשכ"ב (29.10.1961) בצ'רנוביץ שבברית-המועצות. בהיותו בן שש, עלה ארצה עם משפחתו והחל את לימודיו בבית-הספר היסודי "משה שרת" בתל-אביב. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון "כצנלסון" בכפר-סבא. מגיל צעיר מאוד אהב אבי להופיע בשירה ובדקלום לפני ילדים בני כיתתו. גם בבית-הספר הופיע בחגיגות, כשהוא שר ומלווה את עצמו בגיטרה. הוא השתתף באופן פעיל בכל המופעים שאורגנו בבית-הספר והיה הרוח החיה בכל המסיבות. היה לו חוש הומור ושמחת-חיים גורפת והכל אהבוהו. כשעלתה המשפחה ארצה, נפרדו הוריו ואבי ושתי אחיותיו נשארו אצל האם. האב עזב, כנראה, את הארץ ולא שמר על קשר עם משפחתו. במרוצת הזמן נישאה האם שנית לבנימין אורבך, ויחד אתו גידלה את הילדים, ובעיקר את אבי, שהיה עדיין ילד צעיר. קשר חזק ועמוק נקשר בין אבי ובין אביו החורג, עד כדי כך שבבואו להוציא תעודת זהות, החליף את שם משפחתו משם אביו מולידו, רייס, לשם אביו החורג – אורבך. בילדותו חלה אבי במחלה ממארת ובהיותו בן 18 נאלצו הרופאים לקטוע לו רגל. כשהגיע מועד גיוסו לצה"ל עשה מאמצים להתקבל לצבא ככל צעיר אחר. ואכן, שלטונות הגיוס נענו לו והוא הוצב לחיל-המודיעין. על אף נכותו קיבל על עצמו תפקיד קשה, שהיה כרוך באחריות רבה וגם במאמץ גופני. הוא מילא את תפקידו במסירות, ועל כך קיבל תעודת "חייל מצטיין". את שעות הפנאי שלו ניצל ללימודים בתחומים רבים. הוא סיים קורס להנהלת חשבונות, למד בקורס לחקירות ועסק להנאתו בהרכבת מכשירים חשמליים ובתיקונם. חלק ניכר מזמנו הקדיש לקריאת ספרי מדע וספרים בנושאי פסיכולוגיה. אבי נפל בעת שירותו ביום י' בטבת תשמ"ג (26.12.1982) והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בקריית-שאול. השאיר אחריו הורים ושתי אחיות. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "אבי התגלה כחייל בעל מרץ ותושייה, וכאדם שמוכן לשלם כל מחיר ובלבד שלא להיות מופלה לטובה משאר חבריו"