אורבך, משה

בן שלמה ומינדל. נולד ביום כ"ט במרחשון תרס"ה (7.11.1904) בעיר לודז' שבפולין. נוסף לאוירה המסורתית שבבית-הוריו קנה ערכי ציונות וחלוציות בתנועת "השומר-הצעיר". משך תקופה קצרה שירת בצבא הפולני ובשנת 1921 עלה לארץ – ועשה את ביתו בירושלים. החל לפעול ב"הגנה" מייד עם בואו לארץ ופעל בה ללא ליאות והפוגה, מתוך אהבה ומסירות. מראשית בואו עבד כפועל-בניין; לאחר-מכן, במשך שנתיים 1923)-1925), היה איש-משטרה. משנת 1926 (ועד מלחמת-הקוממיות) היה סוחר עצמאי ויחד עם זה שימש כמנהל "כופר-הישוב". במאורעות 1929 שירת בתפקיד של מפקד-פלוגה, היה פעיל מאד ועשה רבות להגנת-העיר בכלל. מילא תפקידי הדרכה ופיקוד במחוז. אחרי מאורעות 1929 הקדיש הרבה מזמנו לארגונם של חברים נוספים ב"הגנה" בתוך קבוצות אזוריות. כשהמחוזות חולקו לחבלים היה לאחד ממפקדי-החבלים הראשונים במחוז. היה דמות פופולרית בקרב חברי ה"הגנה" בירושלים ודירתו היתה בית-ועד לאנשי-המגן בכל פעולתם. בעת מלחמת-הקוממיות ותקופת-המצור על הבירה היה קצין-המנהלה של מטה מחוז-ירושלים, תפקיד שחייב אותו להתמסר לו יומם ולילה. גם לאחר קום-המדינה המשיך בשירותו להגנת-העם והגיע בצה"ל לדרגת אלוף-משנה (רשמית גויס לצה"ל ביוני 1948). היה ראש אג"א כשירושלים נמצאה תחת ממשל צבאי. לאחר-מכן עבר לשירות חיל-האויר כמפקד-כנף. את שנותיו האחרונות, החל ממארס 1955, הקדיש להנהלת המחלקה להנצחת-החייל במשרד-הבטחון. בעמידתו בראש מחלקה זו ראה עבודת-קודש והתמסר לה בכל נפשו מתוך גילוי תכונותיו התרומיות, שהיו תנחומים ועידוד למשפחות השכולות. נשיא-המדינה, מר יצחק בן-צבי ז"ל, ביקשו למלא את מקום שלישו הצבאי, בהיעדרו של הלז מן הארץ, והוא עשה גם עבודה זו בנאמנות ובאהבה. יחד עם כל עבודותיו הציבוריות מצא זמן להקדיש לביתו ולמשפחתו – לאשתו, לבנו ולבתו ולנכדיו. נפטר במחלה קשה אור ליום כ"ג במרחשון תשכ"ג (20.11.1962) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. זמן-מה לאחר פטירתו הופיע ספר הנושא את שמו והכולל בין השאר עלי-זכרון – מדברי סגן שר-הבטחון דאז, מר שמעון פרס, הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף צבי צור, רחל ינאית-בן-צבי, ועוד.