אורבך, יחזקאל-שלמה

בן אסתר וטוביה, נולד ביום א' באדר תרע"ה (15.2.1915) בבנדין, פולין. התחנך בבית חסידי-ציוני בבנדין ובהיותו בן 15 כבר היה אחד מפעילי "צעירי המזרחי". משסיים את לימודיו בשנת 1935 הצטרף לקבוצת-ההכשרה "עובדיה" בסלבקוב שבפולין. בשנת 1939, שלושה ימים לפני פרוץ מלחמת-העולם השנייה, נשלח על- ידי המוסד לעלייה לווארשה. הוטל עליו לעסוק שם בהעברת תעודותיהם של קבוצת צעירים עולים ממחוז זגלמביה ולעשות את כל הדרוש לעלייה ב'. מחמת המלחמה נותק מבית הוריו, נדד לשטח הכיבוש הרוסי והגיע ללבוב. הוא נאבק קשות על קיומו ועבר את כל הגבולות עד הגיעו למרכז הציונות באותם הימים – לווילנה הליטאית. הוריו ובני משפחתו ניספו בשואה. באפריל 1940 עלה לארץ דרך וילנה, קובנה, שטוקהולם עד הגיעו למרסיי, ומשם הגיע באונייה צבאית צרפתית לארץ. יחזקאל הצטרף לקבוצת "אברהם", אשר ישבה במחנה-עבודה בכפר פינס שעל-יד כרכור והיה בין העולים הראשונים לכפר עציון. הוא סיים קורסים לנוטרות וביולי 1943 החל לשמש כנוטר בכפר עציון. ב-1945 עבד בעיתוני ה"הגנה" "בטרם" ו"אשנב" ואחר-כך חזר לכפר עציון. בפרוץ מלחמת-העצמאות, בימי המצור על הגוש, השתתף בשמירה ובהגנת המקום. ב-12 במאי ערכו כוחות הלגיון הערבי והמון של בלתי סדירים התקפה כבדה על הגוש והצליחו לבתרו לשניים. באותו לילה סייע בהעברת הפצועים מכפר עציון למשואות יצחק. למחרת נמשכה ההתקפה ושריוני הלגיון פרצו לכפר עציון ובעקבותיהם המון ערבי. בקרב זה נפל ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948). ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר, עם שאר חללי הגוש, למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.