אורבוך, צבי (“צביקה”)

בן שמואל ומרים. נולד ביום ז' בכסלו תרצ"ג (6.12.1932) בקישינוב שבבסרביה. בן ארבע היה בעלות המשפחה לארץ. בשנים הראשונות לעלייתה חיתה המשפחה בתנאים קשים אולם הדבר לא נגע בילד אשר התאקלם בנקל. עד מהרה הרגיש "שלא יפה לדבר רוסית" (שפת-אמו מקטנותו) והוא קלט את צלילי השפה העברית עד שנעשתה שגורה בפיו. החל את לימודיו בבית-הספר היסודי "גאולה" ולאחר-מכן המשיך בבית-הספר התיכון המקצועי שליד הטכניון העברי בחיפה. כחבר תנועת "הצופים" התמסר בלב-ונפש לחבריו אשר אהבוהו. הירבה לקרוא ואף להתיחד עם חלילו האהוב עליו. אחרי סיימו את לימודיו בבית-הספר המקצועי התגייס לצה"ל (אוקטובר 1950). היה גאה בתפקידו כחייל ובהישגי-צה"ל. מילא כל תפקיד באחריות ובמשמעת ואף יצא בהתנדבות להרבה פעולות. השתתף בקרב ניצנה. אחרי גמר-שירותו היה נהג-אוטובוס ב"אשד" אלא שלא מצא את סיפוקו בכך. לאחר שהיה מנותק במשך זמן רב מעבודה מעשית במקצועו חזר והתחיל מתעניין בו והירבה בתרגילי-עבודה מתוך שאיפה להתמסר להוראה במקצוע בבתי-הספר היסודיים.אולם משאת-נפשו זו לא נתמלאה, כי הוא היה מן הראשונים שנקרא לשרת את המולדת במערכת-סיני. יציאתו שנית למלחמה דיכאה את המשפחה וכשפנתה אליו האם בשאלה "מה יהיה עכשיו?" ענה לה: "טוב לנו לשבת בחיפה, אך שם בגבולות סובלים הישובים ממכת-ההסתננות – – -. כשהמדינה בסכנה אין לשאול שאלות, כי יש למלא כל תפקיד – – – . אין לנו דרך! אחת ולתמיד צריך לשים קץ למצב הקיים". כעבור ימים מספר, ביום כ"ז במרחשון תשי"ז (1.11.1956), נפל במערכת-סיני בקרב באבו-עגילה. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בשלח וביום ה' במרחשון תשי"ח (30.10.1957) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.