אורבוך, אריה-יהודה (ליבל)
בן שיינדל ושמשון, נולד ביום כ"ח בחשוון תרפ"ב (29.11.1921) בבנדר שבבסרביה (תחת שלטון רומניה נקראה העיר טיגינה). היה ילד עליז, חובב זמרה וציור ומקפיד על סדר ונקיון בלבושו למרות שהיה בן למשפחה ענייה. אחרי שסיים גן-ילדים עברי הוכרח ללמוד בבית-ספר עממי ממשלתי, כי השלטונות סגרו את בית- הספר העברי של "תרבות". לגימנסיה הממשלתית נתקבל אחרי שעמד בהצלחה בבחינת כניסה שלגבי תלמידים יהודים נהגו בה בחומרה יתירה. אחרי שנתיים נלאה לשאת את היחס האנטישמי והפציר בהוריו שיעבירוהו לגימנסיה העברית הפרטית, אך גם זו נסגרה והוא הוכרח להמשיך ולסבול בגימנסיה הממשלתית. בהיותו בן 14 הצטרף לתנועת "גורדוניה" ואחרי שנה נתמנה למנהל סניפה המקומי. הוא משך אליו את הנוער הלומד, המריץ את החברים לגייס עזרת ההורים לפעולות הסניף ולציונות בכלל והעלה את סניפו למקום הראשון בין יתר האגודות באיסוף כספים למען הקרנות הציוניות. אריה השתדל לעלות ארצה בכל דרך שהיא, אך בתנועתו סירבו לוותר על עבודתו החיונית. לבסוף נתקבל להכשרה ב"מסדה" שליד העיר בלצי ומרכז "החלוץ" קבע את מועמדותו לעלייה בקיץ 1940. בינתיים כבשו הרוסים את בסרביה ואריה נעתר להפצרת ההורים שלא יעזבם וויתר על רצונו לעבור לרומניה כדי לעלות משם ארצה. הוא הוסיף ללמוד. כמדריך נוער ציוני לשעבר היתה עין הבולשת פקוחה עליו והוא נאלץ להיזהר מפגישה עם חבריו, לבל יבולע לו ולהם. משתקפו הגרמנים את רוסיה ב-1941 גויס לצבא האדום, השתתף בקרבות, ובגלל מחלה שוחרר זמנית מהצבא. הוא מצא את משפחתו בדרך הנדודים בקרבת סטלינגרד והמשיך עימה את המסע לאסיה התיכונה, כדי להגיע לגבול פרס ולעלות ממנה ארצה. בדרך הנדודים מת אביו ואריה נטל על עצמו את עול פרנסת המשפחה. הוא עבד בבית-חרושת בקירגיזיה, לפעמים אף בלילות, עלה בדרגה ומשום חיוניות עבודתו שוחרר מגיוס מחודש. אריה הושיט יד עוזרת לפליטים יהודים שעבדו תחת ידו ואיפשר להם לשבות בשבתות ובחגים. כתום המלחמה חזר עם המשפחה דרך צ'רנוביץ לרומניה, מצא חברי "גורדוניה" בבוקרשט ונתמנה מדריך בהכשרה בטימישוארה. היה מסור לחברים, שקד על טובתם יותר משדאג לעצמו והחיש את עלייתם. בסתיו 1946 העפיל עם המשפחה באונייה "כנסת ישראל", השתתף במרץ רב במאבק עם החיילים הבריטיים בנמל חיפה והוגלה לקפריסין. גם שם, כמו ברוסיה וברומניה, היה מעודד את הנדכאים, מדריך ועוזר ומורה להועיל. בספטמבר 1947 קיבלו רשיונות עלייה לארץ ולאחר עלייתם התמסר אריה לסידור אמו ואחותו (אלמנת חייל שנפל בקרבות ברוסיה) ובתה הקטנה ושקד למצוא להן קורת-גג. הוא התגייס בין הראשונים בשכבת הגיל שלו, השתתף בקרבות משמר העמק, שחרור חיפה, הגנת גשר וקרבות סג'רה, ובחופשתו האחרונה הספיק להשיג דירה למשפחתו בשיכון עולים. ב-6.5.1948 פשט כוח "גולני" על הכפר ערב א-זבח שליד בית-קשת, השתלט עליו ופוצץ חלק מבתיו. התארגנות הכוח לנסיגה התעכבה ותוך כדי כך פתחו הערבים בהתקפת-נגד. בנסיגה הקשה נפלו רבים מלוחמי הכוח. אריה היה בין הנופלים, ביום כ"ז בניסן תש"ח (6.5.1948), והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוץ. השאיר אם ואחות.
