אוקראיניץ, פסח

בן פסיה ויצחק, נולד בשנת 1920 ביאנוב שעל-יד פינסק שבפולין, למשפחה מטופלת בבנים. אביו, שהיה איש אדוק בדתו, לא אבה לשלוח את בנו לבית-ספר או ללמדו מקצוע ולכן חונך בבית הוריו. בהיותו בן 16, כאשר פורעים פולנים התנפלו על בית-הכנסת, אירגן קבוצת נערים שהדפו את הפורעים בהורגו את אחד ממנהיגיהם. פסח, שמצא לו מחבוא בעליית-הגג וביער הסמוך, הצליח לברוח מפולין והגיע לצרפת. שם קיבל היתר ישיבה והתכונן לעבוד. כשפרצה מלחמת-העולם השנייה התנדב מיד לצבא הצרפתי והיה חייל אמיץ-לב ונוקם. עם גמר המלחמה הוזמן על-ידי קרובים אמידים לבוא אליהם לארצות-הברית, אך הוא בחר בדרך ההעפלה לארץ-ישראל. הדבר היה באביב 1946. האונייה נתפסה ובשעה שהעולים נשלחו בכוח לקפריסין הצליח להתחמק. בארץ הצטרף לקיבוץ גל-און ועלה עם חבריו על הקרקע. בקיבוץ שימש כטרקטוריסט. היה ידוע כאמיץ- לב, ישר-דרך ואיש עמל, אבל לא התמזג עם החברה, שקיבלה ברובה חינוך אחר. בקיבוץ זה מצא את חברתו לחיים, ילידת הארץ. פסח עזב את הקיבוץ ונשא את חברתו לאישה בפסח תש"ח והם קבעו את משכנם בירושלים. שם גויס מיד ונשלח למפעלי צפון ים-המלח. לאחר הרס המפעל נשלח בין אחרוני אנשיו לסדום והשתתף בהגנתה כרגם. ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948), היום האחרון שלפני ההפוגה השנייה, הוטס לתל-אביב לחופשה. בעת שקרב המטוס לנחיתה בשדה דב ליד תל-אביב, נקלע להפצצה מצרית על העיר ונחת נחיתת-אונס בחולות נבי רובין. כנופייה מערביי הסביבה תקפה את נוסעי המטוס והרגה חמישה מהם ופסח ביניהם. הוא הובא למנוחת-עולמים ביום י"ג בתמוז תש"ח (20.7.1948), בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. הניח אישה – דבורה.