אופנהימר, יששכר-דוב (דבי)

בן אליעזר ועטרה. נולד ביום כ' באב תרצ"ט (5.8.1939) בשדה יעקב. סבו היה מן הציונים הראשונים בגרמניה וציר לקונגרסים בבזל עוד בימי הרצל. יששכר-דוב סיים את לימודיו בשדה יעקב ולמד ב"ישיבה" בכפר הרא"ה. בנעוריו השתייך לתנועת "בני עקיבא". אחרי שגויס לצה"ל ביוני 1958 שירת בנח"ל דתי מוצנח והמשיך ללמוד במשך שנה לערך בישיבת "מרכז הרב" בירושלים ולאחר מכן למד גיאוגרפיה וחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים. כאחת מתכונותיו החשובות יש לציין את כנותו עם עצמו ואת קיומן של מצוות מתוך הקפדה והידור. כאביו עסק בהוראה ובשטח זה גילה כשרונות רבים. מסור היה מאד לעבודתו ותוך זמן קצר היה למנהל בית הספר התיכון הדתי אשר בבית שמש – ולא סתם מנהל היה כי אם אישיות מרכזת, שההורים, התלמידים וכל אלה שבא אתו במגע העריצוהו. הוא ניהל את בית הספר התיכון בחריצות והעלה את רמתו בלימודים. כן עסק בעבודה ציבורית חשובה למען פיתוח המקום. כל ישותו אמרה אהבה לאדם, לעם, לארץ ולאלהים – מתוך תום ואמונה. ערב מלחמת ששת הימים נקרא לדגל וביום החמישי לקרבות, הוא א' בסיון תשכ"ז (9.6.1967), נפל בקרב שנערך בג'לבינה אשר ברמת הגולן. הניח אשה, בן ובת. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי בעפולה ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. ב"זרעים", בטאון "בני עקיבא" ישראל, הועלה זכרו וכן בעלון המועצה המקומית בית שמש. גם ב"מעלות", רבעונו של ארגון מורי בתי הספר העל יסודיים בישראל, באה רשימה עליו ועל חייו. אף בספר הזכרון, שהוקדש לבוגרי קרית הנוער שבירושלים אשר המוסד הוציא לאור, הועלה זכרו. ב"אשי ישראל", חוברת ההנצחה מטעם מזכירות איגוד המושבים של "הפועל המזרחי" הוקדשו כמה עמודים לזכרו. בספר "אורי-דובי-יהושע" הובאו פרקי חייהם של השלושה; הספר נכתב בידי חברי גרעין אמונים של תנועת "בני עקיבא", פרשת חייו ומותו הובאה בספר "נזכור" שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה ובעריכתו של יהודה האזרחי.