אופנברג, חנה

בת אנה-לוטה וצבי, נולדה ביום י' בסיוון תרצ"א (26.5.1931) בברלין, בירת גרמניה. היא הצליחה לעבור לבלגיה ובה סיימה את בית-הספר. בימי הנאצים נשארה שם, מסתתרת במחבוא, עד לשחרור. עם בוא הבריגדה היהודית עברה למוסד-ילדים ונכנסה להכשרה של ברית החלוצים הדתיים "מרקין" ופניה מועדות לארץ. ב-31.7.1946 הגיעה לארץ באונייה "החייל העברי" והצטרפה לחברת "עליית-הנוער" בבארות יצחק שבנגב, בה עשתה שנתים בהכשרה. חנה למדה ובו בזמן עברה אימונים בפלמ"ח ועבדה במשק-בית. כבעלת רגש דתי עמוק, חלמה על חיי חברה דתית ושקדה על עיצובה של דמות חברה כזאת. במלחמת-העצמאות שירתה כחובשת וכקשרית. ביום ח' בתמוז תש"ח (15.7.1948) נהרגה בפצצה שהרסה את עמדתה בשעת התקפה מצרית על בארות יצחק ונקברה בבארות יצחק. ביום כ' בחשוון תשי"א (31.10.1950) הועברה למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. "היא אהבה לחיות בעד ארץ-ישראל וגם למות בעדה," אמרו עליה.