אוסטרליץ, דן

בן מרדכי ומרים. נולד ביום כ"ח בתמוז תרצ"ז (7.7.1937) בכפר- חסידים. סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר הממלכתי-דתי שבמקום ואחר-כך עבר לבית-הספר להשתלמות מקצועית שליד הטכניון, וכאן שילב לימודים עם עבודה כטכנאי-טלפונים בדואר ישראל. הנטייה למקצוע זה נתגלתה אצלו עוד בילדותו, כשאביו שימש כמנהל סניף הדואר של כפר-חסידים ובכלל זה ממונה על הפעלת מרכזת הטלפונים של הכפר. כשהוחלפה המרכזת בכפר, בשנת 1951, היה דני במקום. הוא התעניין בתהליך ההתקנה והרבה לשאול ולחקור על פרטים טכניים שונים. שנה לאחר-מכן כבר שימש כחניך בבית-המלאכה של הדואר. דני גויס לצה"ל באוגוסט 1955 והוצב לחיל-הקשר. לאחר הטירונות עבר קורס והשתלם כטכנאי-טלפונים. הוא היה חייל טוב, בעל ידע מקצועי רב בתחום הטלפונים ובאלקטרוניקה בכלל. בהמלצות מפקדיו להעלאתו בדרגה נכתב שהוא חייל אחראי, מהימן ומסור מאוד, בעל יזמה וכושר-אלתור מעולה. במהלך שירותו הצבאי השלים את לימודיו לבגרות בשיעורי-ערב. לאחר ששוחרר, בפברואר 1958, חזר לעבוד בדואר. הוא עשה חיל בעבודתו, ושמו היה ידוע ומוכר לכל העוסקים בענף. הוא התקדם בתפקידיו ולא הפסיק ללמוד ולרכוש ידע במקצועו: הוא עבר השתלמות בארץ ובחוץ-לארץ, ובידיעותיו נעזרו רבים מחבריו. כן ניהל בעצמו פרוייקט של איסוף ציוד מיושן, ריכוזו, תיקונו והכנסתו לשימוש חוזר. בפרוייקט זה נחסכו למדינה מיליוני- לירות. בשנת 1961 נשא אישה, ושלוש שנים לאחר-מכן עבר הזוג לקרית-טבעון, לבית שבנה במו-ידיו. ברבות הימים נולדו לו שלושה ילדים, שהיו אהובים עליו מאוד, והוא הקדיש להם את רוב זמנו הפנוי. הוא אהב את אוירת הבית, את החמימות והאחוה של המשפחה. בעבודתו היה נאלץ לעתים לעבוד הרחק מהבית, אך נהג לשוב וללון בבית במידת האפשר. הוא גם העדיף לבלות בבית כשהוא מאזין למוסיקה טובה בחברת ידידים, ולא חיפש בידור בחוץ. מטבעו היה אדם עליז ושמח בחלקו, ידע להתבדח בחברה ולהשרות מצב-רוח טוב. הוא אהב לחיות טוב ולאכול טוב, ותמיד טען שיש ליהנות מכל דקה בחיים ומכל דבר שאפשר להפיק ממנו הנאה. דני היה נקרא לפרקי-זמן של שירות-מילואים ותמיד מילא את חובתו מתוך נכונות והכרה בערך השירות. הוא עבר קורסים במסגרת המילואים והיה למפעיל צ"נ. ביום ח' באדר תשל"ט (7.3.1979), בזמן שעשה בשירות-מילואים, נפל דני במילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין שבקרית-טבעון. השאיר אחריו אישה, שלושה ילדים, ואם. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "הוא היה תמיד ראשון להתנדבות, איש- חברה המסייע לזולת, אוהב ותורם מכישרונו, לא פסק מעולם לשלב יחד את חובתו לצבא ואת מחויבותו כאיש-משפחה ותמיד מצא את שביל הזהב בין שניהם. תרומתו של דן למערך הקשר של צה"ל לא הצטמצמה בפרקי-הזמן של שירות-מילואים אלא גם בעבודתו היום-יומית במשרד התקשורת, כבעל-מקצוע מעולה שתרם תרומות ממשיות לבניית מערכת התקשורת הצבאית".