אוסטרוב, לסלי אריה

בן מאיר ודורה. נצר ממשפחת רבנים ידועים מצד האב והאם. נולד ביום ד' באדר א' תרפ"ז (6.2.1927) בהל באנגליה. החל את לימודיו בעיר-הולדתו ואחרי עליית-המשפחה לארץ בשנת 1934 נכנס לבית-הספר היסודי ביל"ו ובסיימו אותו המשיך בגמנסיה "השכלה". התעניין בספרות, במוסיקה ובציור, אך בעיקר נטה לטיס. מילדותו ידע, כי חייו יהיו קודש לטיס ועוד בעלותו לארץ הביא עמו ספריה גדולה במקצוע זה. נמנה עם חבריו הראשונים של "קלוב-התעופה בישראל", בו מצא את ביתו, ויש שהיה מתחמק בלי רשות-הוריו, שחששו תמיד לשלומו, לכפר-ילדים בו היו מתקיימים מחנות-דאיה וקורסים הקשורים במקצוע. בגיל י"ז התחיל לעבוד בחברת "אוירון" ובמשך ארבע שנים היה למכונאי-מטוסים ורכש לו ידיעות מרובות, שהיו לו לעזר רב בתפקידו האחרון בחיים. את שירותו בצה"ל התחיל במאי 1948. כשהוכרז על ההרשמה לקורס-הטיס הראשון בארץ היה הוא מראשוני המתיצבים וכן היה בין המעטים שנבחרו וסיימו את הקורס. בצניעותו הרבה ובענווה האפיינית לו השתדל שלא להתבלט בין השאר גם אם עלה עליהם בידיעותיו התיאורטיות. עבר כמה קורסים, ולבסוף, בדצמבר 1950, נענדו לו "כנפיים". אחרי לימודים בקורסים נוספים היה למפקד בית-הספר למדריכי-טיס ושמו יצא לתהילה בשל מיזוג סלחנות והקפדה. נשא נפשו לטיסות-ניסוי. אחרי נישואיו בשנת 1954 הועבר לטייסת בה מבוצעות טיסות-הניסוי והשקיע את כל מרצו הפיסי והנפשי בעבודה קשה ובקריאה מעמיקה בספרים שרכש לו. באחד הימים, כשנבחר כטייס היוצא לאנגליה לקורס של טיסות-ניסוי, לא היה קץ לאשרו, אך כעבור שבועיים, ביום ד' באלול תשט"ו (22.8.1955), נפל בשעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול.