אוסטרוביץ, אהרן

בן חנה ושמעון, נולד ביום י"ז בכסלו תרפ"ח (1.12.1927) בברלין, בירת גרמניה ועלה ארצה באונייה "איטליה" ב-1.9.1932. שנות ילדותו ולימודיו עברו עליו בקבוצת נוה-אילן ואחר-כך בקבוצת משואות-יצחק. שם התחנך לעבודה ולהגנה. עם סיום לימודיו והכשרתו עבר לגור בירושלים. ביום עבד שם כבנאי ואת הערב הקדיש להשתלמות. רצה להיות מהנדס. מיום פרוץ מלחמת-העצמאות השתתף בהגנת העיר העתיקה בירושלים והיה סגן מפקד המקום. אהרן נפצע פעמים אחדות, החלים וחזר לתפקידו. בשעת מיקוש גבולות הרובע היהודי הנתון להתקפות קשות נאסר על-ידי הבריטים שרצו למוסרו לידי הערבים. המון ערבי פרוע הסתער עליו. אך קור-רוחו וביטחונו עמדו לו והוא ניצל. בית-דין צבאי בריטי דן אותו למאסר בכלא עתלית. שם נתגלה לחבריו לכלא כחבר טוב וממושמע והם סיפרו כי השפעתו הרוחנית על הכלואים היתה רבה. אהרן היה חייל מצוין ועם זאת סלדה נפשו מחיילות לשמה. מדבריו: "אסור לנו ללכת בעקבות הצבאות הזרים. עלינו לעצב לצבאנו דמות צבא עממי, לוחם ובונה". כאשר הצבא הבריטי עזב את עתלית שוחרר אהרן מהכלא ומיד חזר אל חבריו בשירות. תמיד נחפז למלא את תפקידו וסירב להיענות לבקשת משפחתו לנוח לאחר ימי המאסר. מפקדיו הציעו לו תפקיד בעורף, בהדרכה או במשטרה הצבאית, בגלל חוסן גופו וניסיונו כספורטאי מובהק ובשל מידותיו הנוחות ויחסו לאדם, אך הוא לא הסכים והצטרף לחטיבת "גבעתי". בליל 2-3 ביוני 1948 במסגרת מבצע "פלשת" תקפו כוחות "גבעתי" את המערך המצרי ליד גשר אשדוד (גשר "עד הלום" כיום). ההסתערות נבלמה באש כבדה של האויב והכוחות נאלצו לסגת. ההתקפה נכשלה אמנם, אך אילצה את המצרים להיערך במקום ובלמה את התקדמותם צפונה. בקרב זה נפל אהרן ביום כ"ה באייר תש"ח (3.6.1948). הוא הובא למנוחות-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר ורבורג.