אונשטיין, מיכאל

בן מרים ואברהם, נולד ביום ח' בחשוון תר"ץ (24.11.1929) בקניגסברג (עתה – קלינינגרד) שבפרוסיה המזרחית (אז בגרמניה). ב-1934 עלה ארצה עם הוריו שהתיישבו בכפר ביאליק שבעמק זבולון. בעודו תלמיד בית-הספר הקדיש את כל זמנו הפנוי לעזרת הוריו במשק וקיבל על עצמו עבודות רבות, כגון טיפול בבהמות. על אף גילו הצעיר הגיע במהרה ליכולת של עבודה עצמאית, שהיקפה וערכה תפסו מקום ניכר בכלל העבודה של המשפחה. עם סיום לימודיו התמסר לעבודה במשק הוריו ועבודת-האדמה נעשתה לתוכן חייו. נאמן, מסור ואחראי היה ולא התחמק מכל עול ונשאו באהבה. מגיל 15 הצטרף לגדנ"ע והתאמן במסגרת זו. מהגדנ"ע עבר ליחידת חי"ש. משאיים האויב על המולדת הרגיש מיכאל שהוטלה עליו חובה נעלה והוא התנדב להגנתה עוד בראשית דצמבר 1947, בלי לחכות לצו גיוס. בלב כבד עזב את המשק ואת בית-הוריו שהיה זקוק מאוד לעזרתו. בכל מכתביו הובעה דאגתו להורים. לבטיו אלו העיקו עליו כל הזמן ותקוותו היתה שבקרוב יוכל לחזור אליהם, אך מחשבה זו לא גרעה ממסירותו לשירות במלחמת-העצמאות. הוא שירת בחטיבת "כרמלי" בסביבות חיפה. ביום ט"ז באדר ב' תש"ח (27.3.1948), בשעות הצהריים יצאה מנהריה שיירה ובה 7 כלי רכב ו90- אנשים כדי להעביר אספקה, חומרי ביצורים ותגבורת ליחיעם. ליד כברי נתקלה השיירה במארב שהציבו הערבים. המשוריין הראשון הצליח לפרוץ ולהגיע ליחיעם, אך שאר כלי הרכב נלכדו במארב. אנשי השיירה לחמו עד שעות הערב ובחסות החשכה הצליחו חלק מהם להיחלץ. אך כמחצית הלוחמים נפלו בקרב ומיכאל ביניהם. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בנהריה.