אומפלט, אלתר אידל (ישראל)

בן שרה וצבי, נולד ביום כ"ט בניסן תרפ"ט (9.5.1929) ביאנוב לובלסקי, פולין, למשפחה אמידה למדי. אלתר החל ללמוד בבית- ספר עממי ואף הצטיין בכשרונותיו ובתפיסתו הקלה, אך עם פרוץ המלחמה העולמית והפלישה הנאצית לפולין, נאלץ להפסיק את לימודיו. המשפחה הצליחה להימלט ולעבור לשטח הרוסי, ושם הוסיף ללמוד במשך שנתיים. אחר-כך גויס האב לצבא הסובייטי ואלתר נאלץ לעזוב את לימודיו אשר אהב והיה למפרנס המשפחה. עבד בבית-חרושת, אך בשל היותו צעיר לימים עמד בקושי בתנאי העבודה הקשים. עם תום המלחמה חזר האב מן הצבא ושיחרר את הנער מעבודתו לפרנסת המשפחה. אלתר רכש לעצמו את מקצוע האריגה ועבד אף הוא, ובערבים למד. עם ה"ריפטריאציה" (החזרת הפליטים הפולנים מרוסיה לפולין) חזרה המשפחה לפולין ומשם היגרה לגרמניה, מתוך רצון לעלות לארץ-ישראל. על אף השידולים של בני משפחתם אשר באמריקה הוסיפו לחכות במחנה העקורים בהזנהקה שליד קאסל לאפשרות העלייה. בבית-ספר מקצועי של "אורט" שהוקם במחנה, למד אלתר את מקצוע המסגרות, נתקבל ל"הגנה" והשתתף בקורסים שאורגנו על-ידה. עם גיוס חברי ה"הגנה" לצה"ל, לאחר קום המדינה, התגייס גם הוא ולמרות מחלתה הקשה של אמו לא ניאות להישאר במחנה העקורים ולו גם לזמן קצר, עד החלמתה. אלתר עלה לארץ ומיד עם בואו הוצב ביחידה קרבית בחטיבת "גבעתי" ושירת בחזית המרכז, בסביבות "המשולש". אלתר השתתף בקרבות העזים נגד הפולש העיראקי כחייל ביחידת תותחנים. משפחתו הגיעה לארץ שלושה חודשים לפני נפילתו, לאחר שקיבלה ממנו מכתבים נלהבים על הארץ ושירותו "בצבא שלנו ולמעננו…" יומיים לפני נפילתו היה בחופשה קצרה בבית, אך לא נח ולא שקט, קיצר את חופשתו וחזר לחזית. ביום ב' בשבט תש"ט (3.1.1949), השתתף בקרב להדיפת התקפת האויב על משלט שנכבש לילה קודם באזור רמת הכובש. לחם כמקלען עד רגעי חייו האחרונים, נפגע בלבו. הוא עוד הספיק לקרוא לחבריו: "אני מת בשביל המולדת" – ומת. אלתר הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בנחלת יצחק.