אוחנה, סוזי

בת בת שבע ושלומי. נולדה ביום י"ג בשבט תשמ"א (18.1.1981) באשקלון, אחות לאורית. ילדה יפה, שילדותה לא היתה קלה, ועברה עליה בצל משבר משפחתי. הוריה של סוזי התגרשו בהיותה בת שש והיא עברה לגור עם אמה אצל סבתה. את לימודיה החלה בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי "ישורון" באשקלון והמשיכה לחטיבת-הביניים ולתיכון המקיף "כפר סילבר", שם סיימה את לימודיה במגמה עיונית. סוזי, חייכנית וחיננית, היתה חביבה ואהודה על בני כיתתה. שנות התיכון היו שנותיה היפות. היא הצטיינה במתמטיקה והפגינה כשרון כתיבה מרשים בשירים ומכתבים שכתבה. מעורבותה בחיי החברה והקהילה היו ביטוי לאישיותה הנעימה ולערכים שהתחנכה עליהם – הצורך לתרום ולעזור לזולת. היא היתה פעילה בגדנ"ע והתנדבה למשמר האזרחי של המשטרה. לסוזי היו חלומות רבים. אחד מהם היה לפתח קריירה של דוגמנית מסלול, וזאת הודות לנתוניה הטבעיים. בסוף ספטמבר 1999 התגייסה לצה"ל וביקשה לשרת קרוב לבית כדי לסייע לאמה ולהיות בקרבתה. המערכת הצבאית נעתרה לבקשתה וסוזי הוצבה לשרת במחוז דרום של פיקוד העורף. עד מהרה היא התאקלמה בבסיס, אהבה לעזור לחבריה והמשיכה לחייך. על דמותה המיוחדת מספר מפקדה: "את סוזי פגשתי לראשונה לפני שבעה חודשים. הוקסמתי מאישיותה ומרצונה הכן לסייע, לעזור ולדאוג למשפחתה… סוזי היתה חיילת נבונה, חרוצה ומלאת שמחת חיים, שהתגייסה לשירות בצבא ההגנה לישראל מתוך מטרה לתת, להשפיע ובראש וראשונה למלא את חובתה." בשנותיה האחרונות התחזקה סוזי מבחינה רוחנית והרבתה לקרוא תהילים. אך עיקר שאיפותיה היו בתחום המשפחתי; היא קיוותה כי תצליח להשכין שלום בין הוריה ולכן הביעה התנגדות לרצון אמה להינשא מחדש. כמיהתה, שאמה תעניק לה אח קטן, התגשמה רק לאחר מותה. סוזי לא הספיקה להכיר את אחיה החדש, סהר, שכה ציפתה לו. ביום י' בסיוון תש"ס (13.6.2000) נרצחה סוזי בידי חברה, עימו עברה להתגורר שבוע קודם לכן. בת תשע-עשרה היתה במותה. היא הובאה למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי באשקלון. הותירה אחריה הורים ואחות. שלאחר מותה הועלתה לדרגת רב טוראי. מפקד היחידה שבה שירתה כתב למשפחתה: "זכרה של סוזי יישאר חקוק בלבנו. נוקיר את פועלה, נהלל את נועם הליכותיה ולא נשכח את מבטה, חיוכה ויופיה… אנו חונקים את הדמעות בגרוננו ומתקשים לעכל את ממדי הכאב, הצער והיגון… כולנו מרכינים ראשנו ומצדיעים לסוזי."