אוחנה, נתן

נתן, בן טובה ויוסף, נולד ביום ט"ו בסיון תשי"ד (16.6.1954) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "דרויאנוב" שבשכונת פלורנטין והשתלם בבית הספר התיכון-מקצועי "עמל" שבתל-אביב. נתן היה חובב כדורגל נלהב, התאמן ב"הפועל" תל-אביב, ולעתים קרובות, מספרים הוריו, היה בורח מלימודיו כדי לספק את תאוותו לכדורגל. בשעות הפנאי עזר לאחיו הבכור לנהל את בית הדפוס, ולפי עדות האח, יכול היה להשאיר עליו את המשרד כשיצא לשירות מילואים – עד כדי כך היה יסודי ואחראי בעבודתו. נתן היה מלא שמחת חיים ושופע חן. חבריו ראו בו מנהיג וחבר כובש-לב, וכל בני משפחתו אהבו להתלוצץ בחברתו. הוא ידע להשרות על סביבותיו אווירה של חג. הוא היה מסודר ונקי עד כדי קפדנות מופרזת. לא פעם, בעת שירותו הצבאי, היה מזעיק את אביו כדי שיביא לו חליפת בגדים נקיה ומגוהצת. סיפר עליו אחיו: "נתן היה רגיש מדי וישר מדי. כשהיה נתקל בגסות רוח, היה מתבודד עם עצמו ובוכה. נסיתי להסביר לו שאלה הם החיים, ושצריך לפעמים להקשיח לב ולהתגבר על מכשולים; אבל נתן, שהיה טוב-לב התקשה להשלים עם גסותם וחוסר התחשבותם של אחרים". נתן גויס לצה"ל במחצית מאי 1972 והוצב לחיל התותחנים, בו עבר קורס תותחני תומ"ת וקורס תותחני ים. במלחמת יום-הכיפורים לחם נתן בחזית רמת-הגולן. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), כאשר טנקים של האויב תקפו את סוללת התותחים שלו, נפגע נתן ונפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים שנשלח למשפחה, כתב מפקדו: "נתן נלחם בחירוף נפש. הוא מילא את תפקידו במסירות, בלהט ובריכוז. נתן היה אהוב ומקובל על חבריו ועל מפקדיו כאחד".