אוחנה, יעקב

בן ז'נט ושלמה. נולד ביום י"ט בתמוז תשכ"ח (15.7.1968) בבת ים. יעקב היה בן יחיד בקרב ארבעת ילדיה של משפחת אוחנה. הוא למד בבית-הספר היסודי הדתי 'הראל' בבת ים והמשיך בתיכון הטכנולוגי-הדתי אף הוא בבת ים במגמת אלקטרוניקה וחשמל. בילדותו היה יעקב שובב גדול. שינוי בולט חל בו, כשהחל את לימודיו בבית-הספר התיכון. הוא הפך לנער בוגר וחריף, השוקד על לימודיו ואוהב אותם. ואכן, סיים יעקב את התיכון הטכנולוגי בהצלחה, ובידיו תעודת בגרות ומקצוע חשמלאי. בנערותו אהב יעקב מאוד פעילות ספורטיבית. הוא נהג להתעמל שעות ארוכות, ולפני הגיוס לצבא הרבה לרוץ ברחובות בת ים כדי לשפר את כושרו. תחביב נוסף היה לו מאז ילדותו – בניית דגמי מטוסים. הוא היה רוכש בעצמו ביטאונים של חיל-האוויר ומרכיב מטוסים על-פי הדגמים המצויים בהם. יעקב קיים יחסי קרבה חמים ואוהבים עם הוריו ועם שלוש אחיותיו. לאחר מותו כתבה אחותו: "אחי הצעיר, לאן זה הלכת? / ואותי איתך לא לקחת. / גלמודה בודדה ויראה / אותי כאן למטה השארת. / מדוע זה יעקב הלכת? / כה צעיר יפה וטוב". יעקב התגייס לצה"ל בנובמבר 1986, התנדב ליחידה קרבית והוצב בגולני. חודשים אחדים לאחר שסיים את אימוני הטירונות, הוא יצא לקורס מ"כים. אחר-כך הועבר לפלוגה הרובאית ונשלח מטעמה לקורס חובשים קרביים. יעקב סיים את הקורס בהצלחה, חזר ליחידתו והיה לחובש הפלוגה. יעקב היה חייל טוב ואהוב על מפקדיו וחבריו. ביום י"א בכסלו תשמ"ט (20.11.1988) נפל סמל יעקב אוחנה בעת מילוי תפקידו. בתאונת-דרכים קטלנית, שאירעה בנסיעה ממוצב ראס-ביאדה שבלבנון לעבר ראש הנקרה, סטה נגמ"ש מהכביש באחד מעיקולי הדרך, פרץ מעקה גשרון ונפל לתהום שעומקה כחמישה מטרים. בנגמ"ש נסעו חמישה חיילים ויעקב אחד מהם. הוא נהרג ושאר הנוסעים נפצעו. בן עשרים היה יעקב במותו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחולון. במכתב תנחומים, ששלח מפקד היחידה למשפחה האבלה, נאמר: "הפלוגה, שיעקב נמנה עם לוחמיה הטובים ביותר, איבדה חבר יקר, אשר הוכיח את עצמו הן ברמתו המקצועית הגבוהה בתור חובש והן ברמת החברות שהפגין כלפי חבריו לאורך כל דרכו בפלוגה". יעקב השאיר אחריו הורים, ושלוש אחיות – ריקי, דליה ותמי.