אוחנה, יוסף (ג’וג’ו)

יוסף (ג'וג'ו) בן סולטנה ואברהם (אלברט), נולד ביום כ"ו בטבת תשי"ד (1.1.1954) במרוקו ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1955. בדרך ארצה חלה יוסף והרופאים כמעט נואשו מלרפאותו, אך כמו בדרך נס נרפא הפעוט. משגדל, למד בבית-הספר היסודי "חוני המעגל" בחצור הגלילית ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון בעיירה. יוסף היה תלמיד חרוץ ושקדן, אהוב על מוריו ועל חבריו, הוא היה חובב ספורט, השתתף במירוצים ועל הישגיו בהם הוענק לו אות-המגן. כן הרבה לשחק בכדורסל ונמנה עם חברי קבוצת הכדורגל של הפועל בחצור הגלילית. בזכות הצטיינותו במשחק הכדורסל כינוהו חבריו בשם "טל ברודי". יוסף גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1971 והוצב לחטיבת "גולני", בגדוד "הבוקעים" הראשון. הוא היה חייל אחראי וממושמע ושימש דוגמה לחבריו במזגו הטוב, בסבילותו ובצייתנותו. על שירותו המסור הוענק לו "אות השירות המבצעי". ביום י"ח בחשוון תשל"ד (13.11.1973) באזור מזרעת בית-ג'אן ליד הר החרמון, נפגע יוסף ונהרג. הוא חיפה בגופו ממש על חבריו הפצועים. הוא התרומם ועמד ללא מחסה, ובמא"ג שבידו ירה ופגע בחיילים הסורים שירו עליו ועל חבריו. כך יכלו חבריו לפנות את הפצועים ולהושיט להם עזרה. גם לאחר שאזלה התחמושת שבידו לא אמר יוסף די. הוא מיהר לחזור לאחור כדי להצטייד בכדורים ושב לחפות על חבריו. כך עמד בגבורה במשך שעה וחצי, עד אשר נפל בקרב. על מעשהו זה הוענק לו, לאחר נופלו, "עיטור המופת". הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנהריה. השאיר אחריו אב, אם, שלושה אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב התנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "ההרגשה המלווה אותנו היא הרגשת הכבוד, שזכינו בו, שיוסף נלחם בשורותינו, ותחושת כבוד למשפחה ששכלה בן אשר כזה". הוריו תרמו לזכרו ספר תורה לבית הכנסת "עץ חיים" בחצור הגלילית; בשבועון "במחנה" פורסמה רשימה על מעשה גבורתו בקרב, ושמה "חיפוי עד הסוף".