אוחנה, אשר

בן זהרי ואברהם. נולד בדימונה ביום כ"ו בתשרי תשכ"ט (18.10.1968). בן בכור במשפחה בת שישה ילדים. אשר גדל והתחנך בעיר הולדתו, למד בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי "אלפסי" ובבית-הספר התיכון הדתי "אפלמן", במגמה למסגרות מיכנית. אשר לא נטה למקצוע שלמד, הוא העדיף לימודים עיוניים. אחד מתחביביו היה ספורט. הוא בלט כשחקן כדורגל ב"הפועל" דימונה. היה חסון בגופו, רחב כתפיים ויפה תואר. בחיוכו, בנימוסיו, בטוב לבו וביחס הכבוד שלו לזולת, התחבב על סובביו. בבית הוריו התחנך לאהבת אדם, אהבת משפחתו ואהבת ארצו ועירו. כשהתגייס לצה"ל הביא מן הבית את מרצו ואת פרי החינוך שקיבל, וגם בצבא בלט בתכונותיו המיוחדות. במאי 1987 גויס לשירות חובה בצה"ל, ובתום אימוני הטירונות הוצב לשרת כמכונאי טנקים. אשר עבר קורסים מקצועיים והועלה לדרגת רב"ט. לאחר שחרורו מן הצבא נשא לאשה את רבקה, ויחד בנו את ביתם בדימונה וחבקו בת – שירן. אשר עבד לפרנסתו בעבודות שונות בעיריית דימונה, שיחק כדורגל בקבוצת "הפועל" בעירו, ואימן את קבוצת הנוער. ביום כ"ה בתמוז תשנ"ד (4.7.1994) נקרא אשר לשירות מילואים ליום אחד. הוא נסע במכוניתו, בתפקיד, למרכז הארץ ובשובו הביתה, בכביש באר שבע-דימונה נספה בתאונת דרכים. חברו, שנסע אתו, נהרג גם הוא. בן עשרים ושש היה אשר בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בדימונה. השאיר אחריו רעיה בהריון, בת, הורים, שלושה אחים – מיכאל, יעקב ושלומי, ושתי אחיות – ענת וסימונה. לאחר נפילתו נולדה בתו – אושר. במכתב ניחומים למשפחה, כתב מפקדו: "אשר שירת ביחידתי כארבע שנים. לאורך כל הדרך הכרנו אותו, את נימוסיו ודרכי הנועם שלו. התנהגותו היתה סמל ביחידתנו. כל מחשבותיו ודאגותיו היו נתונות למשפחתו". מזכיר "הפועל" בדימונה, אמר עליו בהספדו: "אשר, נחשב לשחקן בכיר בקבוצת הכדורגל, מאז היותו בן חמש עשרה. היה צנוע וחבר אמיתי. שחקני הקבוצה אהבו אותו מאוד ונאמני הקבוצה ראו בו כוכב עולה. הוא שימש דוגמה לרבים". משפחתו הנציחה את זכרו בתרומת ספרייה תורנית לבית הכנסת בדימונה ובנוסף, הכניסה ספר תורה חדש, שנכתב לזכרו, לבית הכנסת "אלפסי" על-שם רשב"י.