אוחיון, שרלס (שלום)

בן מאיר ורחל. נולד ביום כ"ו באדר ב' תש"ח (6.4.1948) בקזבלנקה שבמרוקו. הוא עלה עם משפחתו לארץ בשנת 1956 ולמד ארבע שנים בבית הספר התיכון המקצועי "עמל" בבאר שבע. מוריו ציינו אותו כנער יוצא דופן בהליכותיו הנעימות ובענוותנותו השקטה. דווקא בבית הספר המקצועי התבלט בלימודים במקצועות ההומניסטיים. הוא אהב מאוד את לימודי התנ"ך ותולדות עם ישראל וגם את השפה העברית אהב – אף כי התמחה במסגרות מיכנית. שרלס נהג לדבר בשקט ובמתינות והשרה סביבו שלוה וביטחון. הוא היה עושה ברצון כל תפקיד שהוטל עליו ובעיקר שימש דוגמא לצעירים ממנו. היה לו לב טוב ופתוח והמורים ציינו את השתתפותו הנלהבת במבצע ההתרמה של "האגודה למלחמה בסרטן". שרלס היה אז בשנת לימודיו האחרונה ובגלל מעמסת הלימודים שוחררו בני כיתתו מעול המבצע, אך שרלס לא הסכים להשתחרר והוא אמר: "הרי אנחנו הבוגרים – ומי יארגן את הפעולה אם נמשוך את ידנו ממנה? צריך לתת ולא רק לקבל". ואכן הוא ידע לתת הרבה. הוא נתן את עצמו, כולו. שרלס גויס לצה"ל בפברואר 1968 והוצב לחיל השריון. הוא היה חייל טוב ומילא את שהוטל עליו במסירות ובנאמנות. ביום א' בניסן תש"ל (7.4.1970), נפל בעת חילוץ טנק שנפגע בהפגזת אויב באיזור תעלת סואץ. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בבאר שבע.