אוחיון, ראובן

ראובן, בן שרה ודוד, נולד בשנת תש"ח (1948) באוריקה שבמרוקו. עלה ארצה עם משפחתו בשנת תשט"ז (1956) והתגורר עם משפחתו בגן-יבנה. ראובן היה בוגר בית-הספר היסודי הממ"ד "סיני" שבישוב. ראובן היה חבר בתנועת הנוער העובד והלומד; מנומס, ממושמע, ואהוד על כל חבריו. לאחר סיום לימודיו יצא לסייע לאביו בעבודה בחנותו. הוא הרבה לדאוג לבני משפחתו ולתמוך בהם ככל שיכול. אחותו הבכורה חסיבה מספרת, כי למרות שלא היה הבוגר שבאחים, תמיד שימש כאב ומורה רוחני לאחיו, ודאג לכל צורכי אחיותיו, כאילו היה אביהן. שני תחביבים עיקריים היו לו: הספורט על כל ענפיו והנהיגה במכוניות, ולשני אלה הקדיש את מירב זמנו הפנוי. הוא היה מבקר בתחרויות ככל שאמצעיו הספיקו לו, הרבה לשכור מכוניות ולתור בהן ברחבי ישראל, אותה כה אהב. ראובן התגייס לצה"ל במחצית נובמבר 1965. לאחר הטירונות השתלם בקורס נהגים והיה לנהג זחל"ם. במסגרת שירותו הסדיר, השתתף במלחמת 1967 וזכה ל"אות מלחמת ששת-הימים". בתום השירות הצבאי, שב לחיים האזרחיים והחל לעבוד במפעל ליצור תחמושת קלה. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, שמע ראובן על גיוס חבריו. הוא לא המתין לקריאה למילואים ומיהר להתייצב לצידם. ראובן השתתף בפעולות הסיוע לגייסות שלחמו נגד הכוחות המצריים בחזית סיני. ביום כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973) נפל ראובן בקרב, לאחר שהוביל אספקה חיונית לכוחות צה"ל שצלחו את התעלה. טיל פגע בזחל"ם בו נסע, וראובן נהרג במקום. ראובן, בן 25 שנים בנופלו, הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי ברחובות. השאיר אחריו אב, אם ותשעה אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. מפקדו מעיד עליו, שהיה חייל מסור לתפקידו ולחבריו, צייתן למפקדיו, נאמן, חרוץ ואחראי, ובני משפחתו האוהבים מזכירים בכאב את החום והאהבה ששפע על כל סובביו. יהי זכרו ברוך ונשמתו צרורה בצרור החיים.