אוחיון, עמרם

בן סוליקה ומכלוף, נולד בשנת 1932 במרוקו במשפחה ענייה ומטופלת בכחצי-תריסר ילדים. למד בבית-הספר העממי "אליאנס" ואחר-כך למד סנדלרות אצל אחיו הבכור, עבד במקצוע זה ועזר בשכרו לפרנסת המשפחה. עמרם הצטרף לתנועת-נוער חלוצית, למד בה עברית ושירי הארץ ושאף לבסס את עתידו בקיבוץ. לשם כך ברח מהבית בלי ידיעת אמו, שכן אביו נהרג בשנת 1947 בידי פורעים ערבים, הגיע למרסי והתנדב לגח"ל. אחרי אימונים ראשונים, שעמד בהם למרות גילו הרך וחולשת גופו, הגיע לארץ ביולי 1948 באונייה שהביאה אנשי גח"ל. הוסיף להתאמן בצריפין וצורף לחטיבת "גבעתי". בראות מפקד מחלקתו, שגילו וכוחותיו אינם מספיקים לחיי חייל בחזית, השתדל שיעבירוהו לגדנ"ע, ומשלא הצליח בכך לקח אותו אליו כדי שישמש לו רץ אישי. הנער בן ה16- התגבר על פחדיו ועל געגועיו אל אמו ואחיו הקטנים ומילא את חובת השירות במשלטי חתה ועיבדיס ובהגנת נגבה. משיצאה כיתה לסיור לעבר עיראק-סואידן ונפגעה בעלותה על מוקש, יצא המפקד עם כיתה אחרת לאיסוף הפצועים. תוך כדי נשיאת פצוע, ובהיותם כבר קרובים לשער של נגבה, עלו עמרם וחברו על מוקש וכל השלושה נפצעו קשה. עמרם מת מפצעיו בדרך לבית-החולים ביום ח' באלול תש"ח (12.9.1948). הוא הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.