אוחיון, ניסים (מקסים)

ניסים (מקסים), בן רחל ודוד, נולד ביום כ"ה בניסן תשט"ו (17.4.1955) בקזבלנקה שבמרוקו, ועלה עם משפחתו ארצה בתחילת שנת תש"ך (אוקטובר 1959). הוא למד בבתי-הספר היסודיים "וייצמן" ו"הערבה" בחולון ולאחר-מכן סיים את לימודיו בבית-הספר "אורט" בחולון, במגמת המסגרות והיה למבלטן ולמסגר מיכני. מורהו מעיד עליו, שהיה תלמיד שקט שלא ביקש, כשאר חבריו, את ההתפארות החיצונית ואת ההתבלטות המלאכותית. חריצותו ודייקנותו בעבודה, תפיסתו הטכנית ויכולתו ליישם את התיאוריה במעשה, זיכתה אותו בהערכה עמוקה בקרב כל מוריו. הוא היה גבה קומה ועדין נפש. היה בו יושר פנימי, כנות כלפי חבריו וכנות כלפי עצמו, ויחסו לחיים היה יחס של כובד ראש. הוא היה בן מסור להוריו, מסייע לשכניו ואוהב את הבריות. ניסים גויס לצה"ל בתחילת מאי 1973 והתנדב לחיל הצנחנים. הוריו ביקשו להניאו מכך, אך הוא דחה את בקשתם זו. "אם כך ינהגו כל ההורים – מי ילך?" אמר להם. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים היה ניסים במרחב שלמה, בדרום סיני, ושם לחמה יחידתו בחיילי הקומנדו המצריים, שנחתו שם וניסים פגע בכמה מהם. משם הועבר לאבו-רודס. ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973), נהרג בהפצצת מטוסי-האויב. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם, שלושה אחים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. מפקדו מעיד עליו, שהיה חייל טוב וחבר נאמן לאנשי יחידתו ומסור למפקדיו. הוא היה בעל כושר גופני מעולה ומקלען טוב, "אשר פרץ תמיד קדימה עם הראשונים". הוריו נטעו חורשה לזכרו; בית-הספר "הערבה" הקדיש לזכרו לוח זיכרון בפינת ההנצחה שבבית-הספר.