אוחיון, יפעת

בת שושנה וויקטור. נולדה בחיפה ביום ו' באב תשל"ו (2.8.1976), בת בכורה למשפחה בת ארבעה ילדים. יפעת היתה תינוקת מקסימה, עליזה וחייכנית ושקטה מאוד. עד שמלאו לה שבע, התגוררה המשפחה בקרית אליעזר, שם למדה בכיתה א' בבית- הספר "יבניאל". בשנת 1983 עברה המשפחה לשכונת נווה שאנן, שם המשיכה יפעת את לימודיה בבית-הספר "תל חי" עד כיתה ו' ובבית-הספר העירוני ג' מכיתה ז' עד ט'. בשנת 1991 עברה המשפחה לקרית ים ויפעת סיימה את לימודיה התיכוניים כבוגרת המגמה העיונית-ספרותית בבית-הספר התיכון "רודמן". בכל שנות לימודיה היתה תלמידה חרוצה והשקיעה מאמצים רבים כדי להצליח בלימודים. כשהסתיימו שתים עשרה שנות הלימוד חל בה המהפך, ומילדה שקטה ועצורה התעוררה לחיים וחשפה פן אחר בעצמה שהיה, כנראה, טמון בה. היא שינתה תדמית – שינוי צבע השיער לאדמוני ואיפור – אשר ביטאו גישה שונה ונוספת לחיים. למרות השינוי שחל בה, מתקופת בית-הספר ועד הגיוס, נשארה ילדה טובה ומנומסת כשהיתה. אפיינו אותה גם חדרה המיוחד, הצחוק הפרוע שלה וטעמה המיוחד במוסיקה. בשלהי חודש פברואר התגייסה יפעת לצה"ל ושירתה בחיל המודיעין. במקום שירותה האחרון היתה ספרנית ביחידה וביצעה את עבודתה במסירות רבה. יפעת היתה חיילת חברותית מאוד ובעלת מוטיבציה גבוהה. קשר הדוק וחם היה לה עם בני משפחתה. סיפרו חבריה: "… מסיפורייך הבנו עד כמה את קשורה למשפחה. הבנו עד כמה חמה ודואגת המשפחה…" ביום י' באייר תשנ"ו (29.4.1996) נפלה יפעת בעת שירותה, בתאונת דרכים. היא הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה. בת עשרים היתה בנופלה. הותירה אחריה הורים, שני אחים – רונן וברק, ואחות – אילנית. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל, אמנון ליפקין שחק: "…יפעת תוארה על ידי מפקדיה כחיילת נבונה ואחראית, שמילאה את תפקידה במסירות ובמיומנות רבה. יפעת היתה אהודה בקרב מפקדיה וחבריה כאחד…"