אוחיון, יהודה

בן יקוט ויעקב, נולד בשנת 1953 בריש שבמרוקו. בשנת 1956, בהיות יהודה עול ימים, עקרה משפחתו ממרוקו ועלתה לארץ. בארץ הופנתה משפחת אוחיון לביתה החדש בבאר-שבע. יהודה סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "סיני", ואחר-כך החליט לשלב לימודי מקצוע עם לימודים עיוניים. הוא עבר לבית-הספר "עמל" ולמד במגמת חשמל. הוא עשה חיל בלימודיו, ובחופשותיו מבית-הספר נהג לעבוד בתחום התמחותו כדי שיוכל לממן בעצמו את צרכיו ולא ליפול למעמסה על כתפי הוריו. הוא היה בן משפחה מסור ואוהב. את עתותיו הפנויות נהג לבלות בבית, בחיק המשפחה, ואף עזר בבית ככל שיכול. יהודה גויס לצה"ל בשנת 1972 והוצב בחיל-רגלים בחטיבת גולני. הוא היה חייל טוב, מסור ונאמן לתפקידו. את המוטל עליו הוא ביצע תמיד בלא דופי ולשביעות רצון מפקדיו. בקרב חבריו ליחידה היה יהודה אהוב ומקובל בזכות מזגו הנוח, אופיו הטוב ונכונותו לעזור תמיד לזולת. לבני משפחתו לא סיפר על קשייו בחיי הצבא, כי לא רצה להדאיגם, לעומת זאת סיפר תמיד בהתלהבות על מסעותיו ברחבי הארץ והכרתו אותה במהלך שירותו הצבאי, ונדודי יחידתו מרמת הגולן שבצפון ועד מדבר סיני שבדרום. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים עלה יהודה עם חבריו, לוחמי חטיבת גולני, ללחום ברמת הגולן. חברים רבים לנשק נפלו בקרבות, הוא חזר מהמלחמה עם מועקה כבדה שליוותה אותו עוד זמן רב. לאחר שסיים את השירות הסדיר, החל יהודה ללמוד ולעבוד במדידות קרקע. הוא הצטיין בעבודתו והגיע להישגים מרשימים. הכול הכירו אותו כעובד מסור, בעל מרץ וחוש אחריות מפותח. מעבידיו הוקירו את פועלו וקידמוהו בתפקידיו. יהודה, שתכנן את צעדיו קדימה, החל ללמוד בערבים כדי להשלים את תעודת הבגרות, וכדי שיוכל ללמוד לימודים גבוהים. בתחילת שנת 1982 הוא החל לעבוד כעצמאי והיה קבלן לעבודות עפר. הוא קיבל על עצמו עבודות למען מערכת הביטחון ותכנן להכניס שניים מאחיו לשותפות איתו, אך אז פרצה מלחמת שלום הגליל. יהודה לא קיבל צו קריאה משום שהחליף את מקום מגוריו. הוא התייצב מיוזמתו במשרדי היחידה, ואחר-כך רדף אחרי גדודו לתוך שטח לבנון במאמץ להצטרף לחבריו לנשק. ביום ג' בתמוז תשמ"ב (24.6.1982) נפל יהודה בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין בבאר-שבע. הוא השאיר אחריו הורים, שישה אחים ושלוש אחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "יהודה שירת ביחידה משנת 1977 ושימש דוגמה ומופת לחיילי היחידה בנכונותו לעזור לחבריו. הוא מילא בנאמנות את כל המשימות שהוטלו עליו. מותו מהווה אבידה גדולה לכל חיילי היחידה". להנצחת שמו תרמה משפחתו של יהודה ספר תורה לבית-הכנסת "בית אל" בבאר-שבע