אוחיון, ברוריה

בת שולה ונסים, נולדה ביום ו' באלול תשכ"א (18.8.1961) במרוקו. בשנת 1962, בהיות ברוריה בת שישה חודשים, עלתה עם משפחתה לארץ. המשפחה השתקעה בפרדס-חנה וברוריה למדה בבית-הספר היסודי "שילה", ואחרי-כן בבית-הספר התיכון "אלישבע" במגמת אופנה. היא השתתפה בחוג נוער דרמטי בפרדס-חנה ובמסגרת החוג שיחקה במחזה חברתי על בעיות השכונה. המחזה, שהוצג במקומות שונים בארץ, נכתב על-ידי חברי החוג. ברוריה הייתה השחקנית היחידה במחזה, והשתלבה בו יפה לצד הבנים. היא הייתה צעירה שקטה, נוחה לבריות ומתחשבת בזולת. אהבה לקרוא ותמיד הייתה עסוקה בעבודות-יד. היא גילתה כשרון רב בעבודות ריקמה, סריגה ותפירה, למדה לעצב, לתפור ולגזור בגדים אופנתיים, שבעצמה דיגמנה בתצוגה בבית-הספר. בכל עיסוקיה גילתה חריצות, כושר התמדה ועקשנות. כשחלה אביה ואמה נשארה מפרנסת יחידה במשפחה, נחלצה ברוריה לעזרתה. היא עסקה בכל עבודות הבית וויתרה על בילויים עם חבריה הרבים. ביולי 1979 התגייסה לצה"ל. אחרי תקופת אימונים עברה קורס למרכזניות, עלתה לדרגת רב"ט והוצבה לשרת בכלא מגידו כמרכזנית. בפברואר 1981 הועלתה לדרגת סמל. כחצי שנה לפני שחרורה, ביום כ"ז באדר ב' תשמ"א (2.4.1981), נסעה עם קבוצת חיילים מבסיסה לחתונת חברתה החיילת. בדרך חזרה, בכביש גולני-יקנעם, אירעה תאונה שבה נהרגה ברוריה. בת 19 הייתה במותה. היא הובאה למנוחות בבית-הקברות הצבאי בפרדס-חנה. השאירה אחריה הורים, שני אחים ואחות. על שמה הוכנס ספר-תורה בבית הכנסת בפרדס-חנה, שבו מתפללים בני משפחתה.