אוביץ, דויד

בן בתיה ומנחם, נולד בשנת 1921 בכפר שבחלק הרומני של מחוז מרמרוש. בילדותו נתייתם מהוריו וגדל בבית אחיו הבכור בעיר ביסטריץ שבטרנסילבניה. שם למד ב"חדרים", בבית-ספר עממי ומגיל 14 עד17 – ב"ישיבה". אחר-כך למד גזירת עור לנעליים ועבד במקצועו עד שנת 1942. אז גויס לפלוגת עבודת-כפיה בצבא ההונגרי. עם חבריו הועבר לידי הגרמנים והתענה במחנות שונים עד ששוחרר במאי 1945 על-ידי הצבא האמריקני באוסטריה העילית. דויד חלה במחלת טיפוס-הבהרות וכשהבריא עבר לאיטליה בעזרת אנשי הבריגדה היהודית. אחרי טלטולים וציפייה ממושכת העפיל ארצה במרס 1947 באוניית-המעפילים "שבתי לוזינסקי" והיה בין אלה שהצליחו להתחמק מידי הבריטים ולעלות על חוף ניצנים. הוא שהה 11 ימים בקבוצת יבנה ואחר-כך עבר לבני ברק והסתדר בעבודה. במרס 1948 גויס לחטיבת "אלכסנדרוני", צורף לגדוד קרבי והשתתף בפעולותיו השונות. שאיפתו היתה להקים משפחה בישראל אחרי שחרורו מהצבא, לבל יהיה עוד גלמוד בעולם ובינתיים הוסיף למלא את חובתו. בעת מבצע "חורב" נערך מבצע "חיסול" שנועד לחסל את "כיס פלוג'ה", שבו היתה נצורה חטיבה מצרית. ההתקפה נערכה על אגפו המזרחי של ה"כיס", באזור עיראק אל-מנשיה. כוחות "אלכסנדרוני" פרצו לכפר מדרום והשתלטו על חלקו, אך הסתערותם על התל שמצפון לכפר נהדפה. בינתיים התאוששו המצרים ותקפו נגד ואילצו את כוחותינו לסגת. חלק מהכוח נשאר לכוד בתוך הכפר. בקרב זה נפל דוד, ביום כ"ו בכסלו תש"ט (28.12.1948), ונקבר בפלוג'ה. ביום י"ז בכסלו תש"י (8.12.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.