אהרנסון, אהרן

בן מלכה ואפרים-פישל. נולד בכ"ז באייר תרל"ו (21.5.1876) בבאקו שברומניה. בהיותו בן שש עלה עם משפחתו לארץ ישראל וההורים היו ממייסדי המושבה זכרון יעקב, שבה גדל אהרן והתחנך. מילדותו גילה נטייה לידיעת הטבע והחקלאות ובגיל 18 יצא, לפי בחירתו של הבארון רוטשילד "הנדיב הידוע", לגריניון שבצרפת ואחרי שתי שנות לימוד בבית-ספר להשכלה חקלאית גבוהה וקבלת תעודת-גמר שב ארצה ונשלח לשמש כמדריך חקלאי במושבה החדשה מטולה שנוסדה ב-1896. הוא הרבה לסייר בארץ ובארצות השכנות שבתחום האימפריה התורכית, הרחיב והעמיק ידיעותיו בצמחיה וגם גילה תגליות בתחומי החקלאות, ביניהן את חיטת הבר ("אם החיטה") בכרם מכרמי ראש פינה (1906). כמו כן פירסם מאמרים מדעיים על חקירותיו ותגליותיו בכתבי-עת מקצועיים בארצות הברית ובאירופה והוסיף ידיעה על ידי ביקור בתחנות-נסיונות משוכללות בארצות-הברית, שם גם קשר קשרים עם בעלי-הון וכמה מראשי יהדות אמריקה ובסיועם הכספי הקים בעתלית, השוכנת צפונית לזכרון יעקב, מרחק 3 ק"מ מחוף הים-התיכון, תחנת נסיונות חקלאית שהוחל בבנינה בשנת 1910. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה נותקה הארץ על ידי הסגר ימי שהטילו עליה צבאות ההסכמה ובזכות קשריו של אהרן החלו שתי אניות-מזון אמריקניות להעביר מזון לישוב העברי. בראשית 1915 פשט ארבה בשדות הארץ ואהרן נתמנה על ידי מפקד הצבא התורכי בארץ, ג'מאל פחה, למפקח הכללי למלחמה בארבה בארץ ישראל ובסוריה ובזכותו נעשה הרבה להצלת יבולים מכליון. לא עברה תקופה ארוכה ובלבו גמלה ההכרה שעל בני הישוב העברי לתת יד למדינות ההסכמה כדי לזכות בארץ ישראל לאחר המלחמה. הוא היה בין יוזמיה ומחולליה של קבוצת ניל"י ("נצח ישראל לא ישקר") שהתקשרה עם המפקדה הצבאית הבריטית במצרים והתחילה לרגל לטובתה ולספק לה ידיעות מועילות בתחום הצבאי, הכלכלי וכיו"ב. ביולי 1916 יצא לקושטא וממנה לקופנהאגן הנייטרלית. מקופנהאגן התקשר עם ידידיו מראשי יהדות ארצות הברית, גם יצא לשם בעצמו לעניינם במתן עזרה כספית לישוב ובכניסת ארצות הברית למלחמה בצד בריטניה ובעלות בריתה. אחר-כך הגיע לפורט סעיד שבמצרים לחזק את הקשר בין ניל"י ובין המפקדה הבריטית. מאז הופעל קשר ימי רצוף בין פורט סעיד לתחנת הנסיונות בעתלית על ידי האניה "מאנאגאם" שדרכה הועברו הידיעות מן הארץ. הדבר נתן תנופה גדולה לניל"י ומשהתחילו מוסדות הישוב לקבל באמצעות הקבוצה מטבעות-זהב מצד יהודי ארצות הברית גם שופר יחסם אליה. בסוף יוני 1917 קיבל הגנראל אלנבי את הפיקוד על הצבא באזור ואהרן נעשה אחד מיועציו הקרובים ביותר וציידו במידע נרחב לקראת תיכנון כיבוש הארץ. בסוף 1917, בהיותו בשליחות בארצות הברית, קיבל שם את הידיעה המשמחת על מתן הצהרת בלפור וגם את הידיעה המעציבה על קצה המר של קבוצת ניל"י, התאבדותה של שרה אחותו, הירצחו של ראובן שוורץ, שניהם מפעילי הקבוצה, ותלייתם של יוסף לישנסקי ונעמן בלקינד בדמשק. לאחר כיבוש הארץ כולה בידי הכוחות הבריטיים וסוף מלחמת העולם המשיך אהרן בעבודתו המדינית בבירת אנגליה ובקשריו עם שירות הביון הצבאי הבריטי. קשריו ההדוקים עם כמה מראשי המדיניות הבריטית סייעו למערכה הפוליטית של התנועה הציונית בראשותו של ד"ר ח. וייצמן. באפריל 1918 היה במשלחת "ועד הצירים" שהגיעה לארץ לשם מימושן המעשי של ההבטחות הכלולות בהצהרת בלפור ואחר-כך גם סופח למשלחת הציונית לוועידת השלום בפאריס. לרגל פעילותו לקראת הוועידה הרבה בטיסות בין ניו-יורק, לונדון ופאריס. בט"ו באייר תרע"ט (15.5.1919), באחת מטיסותיו מלונדון לפאריס, נספה בתאונת מטוס מעל תעלת לאמאנש. הניח אב, שני אחים ואחות. החלל הינו מקל"ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.