אהרן, ראובן

בן עבדאללה וחתון. נולד בשנת תש"ה (1945) בבגדד, בירת עיראק ועלה לארץ עם משפחתו בשנת 1951. הוא למד בבית-הספר היסודי "גאולים" בבקעה בירושלים, והיה ילד זריז וחרוץ. את שעות הפנאי הקדיש לספורט ולשחייה. למרות רצונו העז להמשיך בלימודים לא היה לאל ידם של ההורים לאפשר לו זאת, לכן נרשם בלשכת העבודה לנוער ונשלח לעבודה כשרברב חניך. הוא עשה את עבודתו בחריצות רבה, מדי פעם נפגע בעבודתו אך להוריו לא גילה את הדבר כדי לא לצערם. בהיותו בן 17 קיבל צו לגיוס מוקדם. הוא התגייס לצה"ל בסוף נובמבר 1962 והוצב לחטיבת "גולני". הוא היה חייל למופת ואהוב על כל חבריו ומפקדיו. את חופשותיו הקצרות מן הצבא היה מנצל לעבודה זמנית, כדי לתמוך בהורים ואף להביא מתנות הביתה לילדים הקטנים. בהיותו חייל מסור וממושמע המליצו מפקדיו, בתעודת הצטיינות אשר נתנו לו, להתקבל לעבודה כלשהי, תוך כדי שירותו. אחרי שחרורו משירות סדיר שאף ראובן ללמוד ולא ראה עתיד בעבודת השרברבות, שעסק בה לפני גיוסו. לכן עבד ביום והיה לומד בערב. הוא קיבל משרה במכס והיה אהוב מאוד על מנהליו וחבריו. כפעם בפעם היה נקרא לשירות מילואים והיה עושה את המוטל עליו בנאמנות רבה. בראשית אוגוסט 1969 נקרא לשירות מילואים פעיל. ביום י"ד באלול תשכ"ט (28.8.1969), נפל בבקעת הירדן בהפגזת האויב. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. מפקדו שלח להוריו מכתב תנחומים בו כתב בין השאר: "הכרתי את בנכם ראובן מספר שנים, עוד בהיותו חייל בצבא הסדיר, ובקבלי את הפיקוד על הגדוד נפגשתי עמו שוב. ראובן הגיע לגדוד לקראת מלחמת ששת הימים, השתתף במלחמה לשחרור ירושלים וכמו כן באימונים ובמסגרת התעסוקה השוטפת לאבטחת גבולות מדינת ישראל. במשך תקופת היכרותנו, הכרתיו כבחור צנוע, עניו, חבר, ידיד וחייל מצטיין, שאינו נרתע מכל משימה ותפקיד שהוטלו עליו. – – – וכך היה בצאתו למשימתו האחרונה, למרדף אחרי חוליית מחבלים בבקעת-הירדן אשר ממנה לא שב". לאחר נפילתו יצאה לאור חוברת לזכרו ושמו נקרא עליה