נתנאל (תני), בן אורה ויהודה, מניצולי השואה, נולד ביום י"ט בסיוון תשי"א (23.6.1951) בקבוצת בארות-יצחק. הוא למד בבית-הספר היסודי "מודיעים" בבארות-יצחק-נחלים ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון, המשותף למשקי הקיבוץ הדתי, בשדה אליהו שבעמק בית-שאן, במגמה של אגרו-מכניקה. הוא היה תלמיד חרוץ ושקדן, והצטיין במקצוע הסרטוט. בסיוריו הרבים בטבע קנה לעצמו שפע של ידיעות בתחומי הטבע השונים: על שיחים ופרחים, על ציפורים ופרפרים, על חיות בר וחרקים. תני היה תלמיד אהוב על מוריו בזכות היצירתיות הרבה שלו. מורהו מספר: "אלוהים חנן אותו במוח חודר וחוקר; תמיד המשיך לחפש, וחיפושיו אלה היו בבחינת מעשה גבורה, שהרי בתוך עצם ספקותיו הגדולים הלך ללמוד בישיבה. החיפוש שלו היה כן ולא שטחי. הוא לא אימץ לעצמו מוסכמות בלי לבחון אותן". כזה היה יחסו אל הערכים הדתיים. לכן חזר ללמוד ב"ישיבת ההר" בכפר עציון, לאחר שסיים את לימודיו. הוא היה חבר בתנועת "בני-עקיבא" ובארגון הספורט הדתי "אליצור", והרבה להשתתף באירועי ספורט, בעיקר במרוצים, והוענקו לו אותות ספורט רבים. כמו-כן השתתף בסרט "נוע, נוע, רוץ" שהפיק ענף חינוך גופני בצה"ל. משנכנס לבית-הספר התיכון היה ביישן ושקט, קטן-קומה וצנום, אך עד מהרה תפס מקום מרכזי בחברת הילדים – מקומו של המנהיג הטבעי. צנוע היה ועדין, אצילי ונעים-הליכות, טוב-לב וחייכן. הוא ניחן בנפש של אמן רב כשרון, האוהב את היפה והתמסר להרבה תחומים באמנות. תני הרבה לצייר ולאייר ועסק גם בקישוט מוסדות ציבור במשק, כגון: בית הספר, חדר האוכל וסוכת הקבוצה. ביד אמן יצר בעץ ובמתכת, בנייר ובפרחים, ועיצב אהילים ותכשיטים, בכשרון יצירה. נתנאל גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1970 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנקי "סנטוריון", בקורס למפקדי טנקים ובקורס לקציני שריון. אחרי-כן שירת שנה וחצי בחטיבת "ברק" בתפקיד סמ"פ ברמת הגולן, והשתתף גם בפשיטות צה"ל אל מעבר לגבול לבנון. על כך הוענק לו "אות השירות המבצעי". בשירותו בצה"ל באה לידי מיצוי יכולתו בתחום הטכני. הוא ראה בשירותו הצבאי ייעוד לאומי וחבריו ידעו להעריכו כקצין מעולה, צנוע שקדן ומסור, שראה חשיבות גדולה מאוד בקיום יחסי אנוש נאותים בינו לבין פקודיו. ביום שפרצה מלחמת יום הכיפורים הייתה פלוגתו פרוסה בגזרה הדרומית של רמת הגולן. יחידתו לחמה מלחמת בלימה עקשנית בכוחות השריון של הסורים שניסו לפרוץ לציר הנפט. במהלך הקרב נותק נתנאל משאר הכוח והטנק שבפיקודו נפגע אך הוא ניצל. בשטח שהיה מוחזק בידי הסורים עשה את דרכו ברגל ללא ליאות בין הטנקים המתקדמים של האויב עד שהגיע לבית המכס העליון. כשהגיע אל קווינו חזר ועלה על טנק של אחת מיחידות המילואים והמשיך ללחום בקרבות הבלימה והפריצה. הוא נלחם בגבורה ונסך שלווה וביטחון על חיילים ומפקדים, שכינוהו בשל כך בשם "המפקד השקט". ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973), השתתף תני בקרב שניהל כוח הטנקים אשר פרץ ראשונה לציר קוניטרה-דמשק. ליד הכפר חאן-ארנבה נפגע באש נ"ט ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו אב, אם אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן. ביום 8.5.1975 הוענק לו "עיטור המופת" על גבורתו בקרב, וזה נוסח העיטור: ביום 6 באוקטובר 1973 היה סרן נתנאל אהרן ז"ל סמ"פ בגדוד. פלוגתו הייתה פרוסה בגזרה הדרומית של רמת-הגולן, בפיצולים מחלקתיים. עם תחילת הקרבות השתתף בבלימת ההתקדמות על השריון הסורי ב"ציר הנפט", ולאחר שנותק מהכוח והטנק שפיקד עליו נפגע, נסוג ברגל דרך השטח שהוחזק בידי הסורים, בין טנקי הסורים המתקדמים הגיע עד לבית-המכס העליון, שם עלה על טנק של חולית הסיור של אוגדת-מילואים והמשיך אתם בקרבות הבלימה והפריצה. בקרב הפריצה לסוריה, מול חאן-ארנבה נפגע ונהרג. מעשיו אלה מורים על אומץ-לב, תושייה ודבקות במשימה, והם משמשים מופת. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "תני היה אהוב על חייליו, ומפקדיו העריכו אותו עד מאוד. הוא ביצע כל משימה שהוטלה עליו במסירות ראויה לציון". גדוד הסיור שבו שירת הוציא לאור חוברת בשם "אלה אזכרה", ובה תיאור הקרבות ודברי הערכה על הנופלים מקרב אנשי הגדוד; בשבועון "במחנה" פורסמה רשימה על תני בשם "הידיים ידי אמן" ובה דברים על כשרונו האומנותי.
