אהרוני, מרים
בת מרים ומורי-אהרן, נולדה בשנת 1924 בתימן. אביה, שהיה איש אמיד, עלה ארצה עוד לפני מלחמת-העולם הראשונה, אך לא יכול להסתדר וחזר לתימן. בעקב עלילה שהעלילו עליו נדון למוות והשוחד הרב שנתנה המשפחה כדי להצילו מוטט את מעמדו החומרי ומרים גדלה בדחקות וחלתה. בשנת 1941 נשלחה ארצה ונתחנכה בכפר הנוער ע"ש מאיר שפיה ואחר-כך עברה לעבוד בתל- אביב. בשנת 1943 הצטרפה למחתרת האצ"ל ומילאה בה תפקידים מסוכנים ביותר. כשהפציר בה אחיה שתשמור על עצמה ולא תשכח את חובתה לעבוד ולעזור לאביה הזקן שנשאר בגולת תימן, השיבה שתעבוד, אבל גם תוסיף להילחם ולמסור את נפשה למען חירות העם והארץ. בחורף תש"ח פעלה בכיתת-חבלנים במנשיה ובאבו-כביר. בחול-המועד פסח השתתפה בהתקפת האצ"ל על יפו. ב4- במאי השתתפה בכיבוש הכפר יהודיה בידי יחידת אצ"ל, שהתבססה בו. ב-11.6.1948 תקף האויב את הכפר בכוחות גדולים ומגיני הכפר לא הצליחו להדוף את ההתקפה. מרים סירבה לעזוב את המקום בלי המפקדת שלה ונפלה ביום ד' בסיוון תש"ח (11.6.1948). מרים הובאה למנוחת-עולמים ביום י"א באייר תשי"ב (6.5.1952) בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול.