אהרוני, מאיר

מאיר, בן סופיה ורפאל, נולד ביום כ' בטבת תשט"ו (14.1.1955) במושב שיבולים. הוא למד בבית-הספר היסודי "מעגלים" בשיבולים ואחרי-כן סיים את לימודיו בישיבת בני-עקיבא "בית יהודה" בכפר מימון. מאיר היה תלמיד חרוץ, שקדן וצמא דעת, המבקש להעמיק בכל בעיה שנקרתה לפניו, אהוב על מוריו ועל חבריו. היה חבר בתנועת בני-עקיבא וביקש להמשיך עם חבריו לתנועה בשירות בנח"ל ולהתיישב באחת ההיאחזויות. הוא היה חייכן ועליז, בן נאמן ומסור להוריו דואג למשפחתו. פיעם בו רצון כן לסייע לחבריו בכל עת צרה ונכונות למלא כל תפקיד בדרך הטובה ביותר. מאיר גויס לצה"ל בסוף יולי 1972, והוא אז בן שבע-עשרה וחצי. תחילה הצטרף לנח"ל ואחרי-כן הוצב לחיל הקשר. בקורס הקשר רכש בקיאות מקצועית רבה וזכה להערכת מפקדיו. הוא היה חייל אחראי, שידע להזדהות הזדהות נפשית עם תפקידו ומעולם לא השמיע כל טענות וטרוניות, אפילו כשהייתה סיבה מוצדקת לכך. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים היה מאיר קשר-אלחוטן במעוז "אורקל ג'", הצפוני שבמעוזי הגזרה. ביום הראשון למלחמה, נכבש המוצב על-ידי האויב והחיילים ששרדו בו התבצרו באחד הבונקרים, אך מאיר לא נטש את מקומו והמשיך בתפקידו לדווח אל המוצב העורפי. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) נפגע מרימון יד שנזרק אל תוך הבונקר ושם קץ לחייו. תחילה הוכרז כנעדר ואחרי-כן, כחלל שמקום קבורתו לא נודע. לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל שבירושלים. השאיר אחריו אב, אם,שבע אחיות ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. מפקדו העיד עליו שגילה אומץ-לב בקרב, תושייה ומסירות. קולו שבקע ממכשיר הקשר העיד על שקט נפשי רב ועל יעילותו במילוי תפקידו. בעת ההתקפה על המוצב ישב בחדר המלחמה והעביר דוחות רבי חשיבות למפקדה הממונה, באחריות ובמסירות שאין דוגמתה.