אהרוני, יאיר

בן יוסף חיים ומרגלית, ילידי ירושלים וממייסדי העיר נתניה. סבו, גם מצד אביו וגם מצד אמו, היו שניהם אנשי קבלה בעיר העתיקה בירושלים. יאיר, הדור השלישי בארץ, נולד ביום י"ט בסיון תש"ח (26.6.1948) בנתניה וגדל באווירה של חולמים ולוחמים; מכאן השם שקראו לו הוריו- על שם מפקד לוחמי חירות ישראל. הולדתו היתה באווירה דתית ומורשתו היתה מסורתית. סיים את לימודיו בבית הספר היסודי "תחכמוני" ולאחר מכן סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר "בר-אילן" – שניהם בעיר מולדתו. השתייך לתנועת "בני עקיבא". היה חובב טבע וכן נטה לספורט (כדורסל וכדורגל). צייתן לגדולים ממנו, מתוך הערכת הזולת, צנוע מתוך הכרה בפסוק "והצנע לכת" ורוחו היתה עשויה לבלי חת. גויס לצה"ל באוגוסט 1966, שירת ב"גולני" ועבר קורס מ"כ. "אני מצפה ליום בו אגמור את הקורס", אמר יאיר, "רצוני לקשור את עתידי בצה"ל". במשך התקופה שעשה בצה"ל לא זכה אלא לימי חופשה בודדים ומנת חלקו היו רק אימונים ומסעות והימים מלאי כוננות תמיד – עד שפרצה מלחמת ששת הימים. השתתף בקרב לטיהור העיר שכם והצטיין בנכונות למילוי המשימות שהוטלו עליו. אך בקרב על כיבוש מוצבי האויב ברמת הגולן, שהתחולל ביום החמישי לקרבות, הוא א' בסיון תשכ"ז (9.6.1967), נפל. מפקדו ציין שקרב זה היה שני באכזריותו אחרי הקרב לכיבוש העיר שכם וטיהורה, שבהם נתגלה יאיר "כחייל אמיץ המבצע את המוטל עליו מתוך מסירות והקרבה עצמית". הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי בעפולה ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בחוברת "תהילת נצח לבני נתניה אשר נפלו על משמרתם" הובאה רשימה עליו ולזכרו.