בנם של נזירה ויעקב. נולד ביום ה' בטבת תרפ"ה (1.8.1925) בבירות שבלבנון. אח לעובדיה, יהודית, עליזה ואביגיל. הוריו יוצאי הקווקז. אביו היה מראשוני הפעילים בארגון "השומר"; שמר ברחבי הארץ, ובתקופה שנולד בנו משה עברה המשפחה לבירות. מוישל'ה, כפי שכינו אותו בני משפחתו, גדל בבירות ולמד בבית הספר היסודי "אליאנס". בהיותו בן עשר חזרה המשפחה ארצה והתיישבה בירושלים. זמן קצר אחרי שובם, מת האב והמשפחה נשארה חסרת כול. בן אחת-עשרה החל משה ללמוד את מלאכת המסגרות וההלחמה כדי לתמוך באימו ובאֶחיו. שש שנים התמחה כרתך מומחה וקיבל עבודה בחברת "אשלג ארץ ישראלית" בצפון ים המלח, שם עבד חמש שנים. לדברי אימו הוא "נכנס ילד ויצא בחור". בתקופה זו היה חבר פעיל ב"הגנה", התאמן, סיים קורס מ"כים ונעשה מומחה לפירוק פצצות, לתיקון נשק ולהרכבתו. משה היה עלם חזק, רחב כתפיים וגופו מוצק. בין תחביביו – אגרוף, עבודות יד וחריטה בנחושת. כאשר סיים את עבודתו בים המלח, הקים עם חברו בית מלאכה לריתוך והלחמה בשם "הרתך" ופרנס את אימו בכבוד. לאחר אישור תכנית החלוקה של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947, מיד עם פרוץ מעשי האיבה, התייצב לשירות מלא כמפקד כיתה בגדוד החי"ש "מוריה" של חטיבת "עציוני", מחוז ירושלים, והשתתף בלחימה בירושלים ובסביבתה. ב-14 במאי 1948 עזבו הבריטים את הארץ; על הרובע היהודי בעיר העתיקה הוטל מצור ותושביו סבלו מן ההתקפות העזות. מהרובע החלו להישמע קריאות ייאוש ובקשה לתגבורת, לציוד ולחילוץ. בשל חשש כבד לגורל התושבים והלוחמים במקרה שהכוחות הערביים יצליחו לכבוש את הרובע, התקבלה החלטה לפרוץ אליו דרך שער יפו. 250 מטרים הפרידו בין השער ל"בית טאנוס" בממילא, שם ישבה מפקדת הפעולה. הפעולה תוכננה ללילה שבין ה-17 ל-18 במאי 1948, ט' באייר תש"ח, אך היא התעכבה עד לפנות בוקר. הערבים הרגישו שדבר מה עומד להתרחש, שמעו את קולות המנועים, ופתחו באש לעבר הכוחות. משה השתייך לכוח שנועד לפוצץ פשפש ליד מגדל דוד ולפרוץ דרכו אל העיר העתיקה. אש כבדה נורתה לעבר הכוח הפורץ מחומת העיר העתיקה. האוטובוס המשוריין שמשה וחבריו נסעו בו, נפגע קשות ונותר בשטח, בין שער יפו לשער ציון. שמואל לוי החובש נפגע ונשאר במשוריין. שאר הלוחמים נאלצו לקפוץ ממנו תחת האש ולסגת לעבר "בית טאנוס" וימין משה. משה נחלץ מן המשוריין, אך נפגע מחוצה לו. רב-טוראי משה אהרונוב נפל בקרב בפריצה לעיר העתיקה ביום ט' באייר תש"ח (18.5.1948), בן עשרים ושלוש היה בנפלו. הוא הותיר אחריו אם, אח ושלוש אחיות. גופתו לא נמצאה. כעבור חודש וחצי, ב-30 ביוני 1948, הוחזרו למדינת ישראל דרך הצלב האדום, שתי גופות שכנראה לקחו הירדנים. בני משפחת לוי זיהו את גופת בנם, ושמואל לוי החובש הובא לקבורה בבית הקברות בסנהדריה. הגופה השנייה נקברה לצידו בתור אלמוני, והועברה מאוחר יותר לבית העלמין הצבאי בהר הרצל שבירושלים. עלתה האפשרות שמא זו גופתו של משה, אך באותם ימים לא הייתה דרך לזהותו בוודאות. מאז, ולמשך תשע-עשרה שנים הוא נחשב לנעדר. לאחר שחרור העיר העתיקה במלחמת ששת הימים ב-1967, כשהועברו עצמות לוחמי הרובע היהודי לקבר האחים בהר הזיתים, נמסרו 48 שמות חללי הרובע. שמו של משה לא הופיע ברשימה. נזירה ובנותיה עליזה, יהודית ואביגיל פנו למשרד הביטחון. במכתבה ביקשה האם נזירה לדעת היכן מקום קבורתו, כדי לתת לו יד ושם. מחלקת הנפגעים שיערה שהוא נקבר בקבר אחים ברובע, עם חללי הרובע. סברה זו התחזקה כשהתברר שאחד מחללי הרובע נטמן בהר הרצל; כך התווסף שמו של משה ל-48 החללים החקוקים על קבר האחים בהר הזיתים. יהודית אחותו קראה לאחד מבניה משה על שמו. שמו נחקק באנדרטה שהוקמה בבית העלמין הצבאי בהר הרצל לזכר חללי הרובע היהודי ולזכר לוחמים שנפלו במערכה על ירושלים והובאו לקבורה בהר הזיתים. בני המשפחה שוחחו עם חברים שלחמו איתו, ושמעו מהם שהוא נפל מחוץ לחומות, לכן הספקות וסימני השאלה המשיכו ללוות את המשפחה כל השנים. בספטמבר 2011 פנתה היחידה להנצחת החייל לענף לאיתור נעדרים, כדי לסייע לה להסדיר את הרישום המדויק של החללים הקבורים בקבר האחים של חללי הרובע היהודי. אנשי הענף לאיתור נעדרים ומשרד הביטחון למדו ביסודיות את פרטי הקרב שבו נפל משה, ואת הגעת שתי הגופות לבית החולים "ביקור חולים", כחודש וחצי לאחר הקרב. החקירה העלתה כי משה נפל מחוץ לחומות העיר העתיקה. האחים יהודית ועובדיה התרגשו מאוד ושמחו על הסרת הספקות. עובדיה נפטר זמן קצר לאחר מכן. נלקחו דגימות דנ"א מקבר האלמוני ומאחותו של משה, יהודית. לאחר שהישוו את בדיקות הדנ"א ועם תום החקירה ואישורה על ידי הרב הראשי לצה"ל וראש אגף כוח אדם, הובהר מעבר לכל ספק כי קבר האלמוני באזור א', חלקה 2 מיום ט' באייר – הוא קברו של משה אהרונוב. הידיעה שנמצאה התאמה מלאה הגיעה שבועיים וחצי אחרי שיהודית נפטרה. איש מבין ההורים והאחיות לא זכה להגיע לטקס גילוי המצבה אשר הונחה על קברו של משה אהרונוב ונושאת את שמו. הטקס נערך ביום י"ז באלול תשע"ה (1.9.2015), בבית העלמין הצבאי בהר הרצל שבירושלים, בנוכחות רבים מבני משפחה. שלושה מאחייניו אמרו עליו קדיש. אלוף-משנה אילן דיקשטיין, מפקד חטיבת "עציוני", ספד לו, 67 שנים לאחר נפילתו. עופרה יצקן אחייניתו סיפרה: "דמעותיה של סבתי נזירה לא יבשו עד מותה. הכאב, העצב, הגעגועים ותחושת החסר השפיעו על האווירה המשפחתית והיה קושי להשלים עם נפילתו של דודי משה. אני זוכרת את חגי ישראל העצובים במשפחה, וכן את ימי הזיכרון לנופלי מערכות ישראל. צפינו בטלוויזיה כל בני הבית והמתנו לשם משה אהרונוב בין הנופלים. משה גדל כאיש נתינה, איש ערכים, עזר לאימו בפרנסת המשפחה ועזר לכל נזקק."
