אהרונוב, גריגורי
בן פרינה ואלכסנדר. נולד ביום כ"ג בטבת תשל"ב (10.1.1972) בקייב, עיר הבירה של אוקראינה. ילד שלישי אחרי שתי בנות – יבגניה וילנה – שנולד בהפרש של שלוש-עשרה שנים מהן. מטבע הדברים, כבן זקונים וכבן יחיד במשפחה שנולד לאחר שנים, קיבל גריגורי תשומת לב מיוחדת וזכה לפינוק רב מצדם של ההורים והאחיות. גריגורי גדל והתחנך בקייב. בגיל שלוש הלך לגן עם בני גילו והתבלט ביכולת השירה שלו שגרמה לכולם לאהוב אותו. הוא למד במשך שבע שנים בבית ספר יסודי ובמקביל למד נגינה באקורדיון בבית ספר למוזיקה. כראוי לילד לשני הורים רופאים, נרשם גרגורי ללימודי רפואה בבית הספר התיכון "N2" ולמד ארבע שנים רפואה. בתקופה זו השתתף בקורס להכשרת צוותים רפואיים שיועדו להישלח לאפגניסטן, שם התחוללה מלחמה. גריגורי התאמן בג'ודו והגיע להישגים מרשימים. בתחרות ארצית לנערים בני גילו שנערכה במוסקווה הגיע למקום השלישי, ונשלח לייצג את ארצו בתחרות שהתקיימה בפולין. כאן, לראשונה, נתקל גריגורי באנטישמיות קיצונית שהיכתה אותו בהלם עת בחור פולני התגרה בו עקב יהדותו. גריגורי שזכה בביתו לחינוך יהודי לא יכול היה להבליג והפליא בבחור את מכותיו. עם סיום לימודיו נסתיימה המלחמה באפגניסטן וגריגורי נשלח לעבוד במחלקת טיפול נמרץ בבית חולים לילדים, שם גם הכיר את אוקסנה שלימים תהיה רעייתו. עם הזמן עבר לעבוד בבית חולים אחר לטיפול נמרץ ובאמבולנס. באותם ימים בשלה בו ההחלטה לעלות ארצה והוא החל עושה סידורים לעלייה. בשנת 1991 עלה גריגורי לארץ, בעקבות אחותו יבגניה שעלתה קודם לכן. אוקסנה והוריו נותרו באוקראינה עד שיכשיר את הקרקע גם לעלייתם שלהם. במהלך השנים הצטרפו הוריו של גריגורי לילדיהם שבארץ והמשפחה השתקעה בשכונת "אורות" שבאור עקיבא. עם עלייתו שלח גריגורי ידו בכל עבודה שמצא כדי לחסוך כסף ולהעלות ארצה את אוקסנה. לאחר שעלתה, במחצית חודש ספטמבר 1992, התגייס לצה"ל לשירות סדיר ושובץ בחיל הלוגיסטיקה. במהלך שירותו נשא את אוקסנה לאישה בבסיס צה"ל ששירת בו. בהיותו אח מוסמך שאף גריגורי לשרת בצבא כחובש, אך הדבר לא הסתייע והוא נשלח לקורס נהיגה למשאית 15 טון. הוא ביצע את תפקידו במסירות ובמקצועיות והיה גאה בתרומתו. לאחר סיום שירותו הצבאי נתקבל גריגורי לעבודה במפעל לקוסמטיקה "אנה לוטן" שבאור עקיבא. תחילה שימש כנהג אך בזכות מסירותו, התמדתו וכושר המנהיגות שלו קודם לתפקיד מנהל העבודה במפעל. כמנהל עבודה ידע גרגורי לנווט את עובדיו בהצלחה והיה אהוב ומקובל על האחראים עליו ועל עובדי המפעל ובעליו. הכול ראו בו עובד נאמן ומסור וחבר אמיתי. גריגורי התאמן בקאונטרי קלאב שבקיסריה שם התקיימו שיעורי ספורט ושחייה. הוא דאג תמיד לחבריו, וכשחלה מי מהם היה מבקש מאביו הרופא שיבדוק אותו ויטפל בו, אם לא יכול היה לעשות זאת בעצמו, על סמך ידיעותיו וניסיונו הרפואי. גריגורי ואוקסנה בנו את ביתם באור עקיבא. לשניים נולדו שני ילדים – יניב, שנולד ב-8.9.1994 ושני שהצטרפה ב-22.8.2000. גריגורי היה איש משפחה למופת, בעל ואב גאה, סייע לאשתו בכל הדרוש והשתתף עם ילדיו בפעילויות השונות שהתקיימו בבית הספר ובחוגים השונים. נוסף על כך היווה משענת להוריו ותמך בהם בטיפול יום-יומי מסור. גריגורי אהב לטייל עם משפחתו וכמעט בכל שנה היו יוצאים לחופשות בחוץ לארץ. בטיולים אלה אהב להתחקות אחר אורח החיים שבמדינות אחרות, נהנה מהטבע והנופים ושאב ידע על מסורות ודתות אחרות. הוא גילה עניין נרחב בהיסטוריה ובגאוגרפיה, הרבה לקרוא ספרים בתחומים אלה כמו גם ביוגרפיות של אישים מפורסמים ובוודאי גם ספרים מקצועיים. בפרוץ מלחמת לבנון השנייה קיבל גריגורי "צו 8" והצטרף ליחידתו. שלוש פעמים גויס ושוחרר, ובפעם השלישית עבר אימונים וסופח כקצין רכב של גדוד הצנחנים 9255. ביום ראשון, י"ב באב תשס"ו (6.8.2006), נערך עם חיילי הגדוד ועם הדרגים תומכי הלחימה סמוך לבית העלמין שבקיבוץ כפר גלעדי, והמתין לפקודה להיכנס ללבנון. קטיושה שירו מחבלי החיזבאללה משטח לבנון אל עבר קיבוץ כפר גלעדי פגעה בקבוצת החיילים פגיעה ישירה, וגריגורי נהרג במקום. מסכת חייו נקטעה באחת, ועמה נגדעו חלומותיו ותכניותיו. עם גריגורי נפלו עוד אחד-עשר חיילי מילואים: רב-סרן אליהו אלקריף, סגן שמואל חלפון, סגן יוסף (יוסי) קרקש, רב-סמל ראשון שלמה (שלומי) בוכריס, רב-סמל ראשון דניאל בן-דוד, רב-סמל ראשון רועי יעיש, רב-סמל מרדכי (מוטי) בוטבול, רב-סמל זיו בלאלי, רב-סמל מריאן ברקוביץ, סמל-ראשון יהודה ברוך גרינפלד וסמל-ראשון שי שאול מכלוביץ. גריגורי היה בן שלושים וארבע בנופלו, כגיל סבו שנהרג במלחמת העולם השנייה ושעל שמו נקרא. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין שבאור עקיבא. הותיר רעיה, בן ובת, הורים ושתי אחיות. על קברו נחקקו המילים: "מלאך ששב למרומים / אהבתך איתנו לעולמים." לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.
