אהרון, שלמה

בן שיינה וצבי. שלמה נולד ברומניה בכ"ד בחשוון תרצ"ה (2.11.1934). גדל ברומניה, ועלה ארצה בשנת 1947. את שירותו בצה"ל החל שלמה ב-1952 בחטיבה 300. בהמשך עבר קורס מ"כים. כששלמה השתחרר מהצבא הוא התגייס כרב"ש (רכז ביטחון שוטף) ביישוב ציפורי, בו קבע את ביתו. עקב קשיים במשק הוא עבר מציפורי לקצרין שברמת הגולן. מפקדו של שלמה, רב-פקד הדרי מגמ"ש עמקים, סיפר: "כרב"ש עסק שלמה בביטחון היישוב. יחסיו לאנשים היו ללא גבולות, טובים וחברותיים, בעל חריצות ומסירות לעבודתו ופעל ללא לאות בתחומו ". שלמה נשא לאישה את תהילה והיה אב לארבעה: שרה, אברהם, אתי ואסף. הוא אהב מאוד את משפחתו ו את ילדיו, שהיו תמיד בסדר עדיפות ראשון. תמיד דאג לחינוך ולימוד ילדיו, היה גאה בהישגיהם וטרח לספר בהצלחתם לכל מי שפגש בו. סיפורים שאהבו ילדיו הוא סיפר להם בעונג ובשלוות נפש. הנחלת אהבת ארץ ישראל לליבותיהם הייתה בראש מעייניו. מספרת בתו הבכורה שרה: "אבא – כשמו כן הוא – שלמה איש שלום; היו לאבא הרבה חברים. הילדים אהבו להיות במחיצתו ולשמוע את חוכמת דבריו. היו לאבא חברים מכל המגזרים – יהודים, ערבים, נוצרים, דרוזים, בדואים, אשר כיבדו אותו. בני ההתיישבות בגליל מדברים בשבחו. עד היום נמשכים הקשרים עם המשפחה, בפרט הבדואים אשר אהבו אותו וזוכרים לו חסד נעורים בעת היותו שומר השדות … לעתים התבלבלנו כאשר ראינו את אבא כשכפיה על ראשו ודובר ערבית מתובלת בפתגמים, יש שאמרו שהוא דובר ערבית מצרית ". שלמה אהב ולמד את סיפורי התנ"ך, את הזיקה לארצנו והקשר ההיסטורי אליה. לימים קנה את התלמוד הבבלי, למד לבדו פרק אחר פרק והנחיל את התוכן לילדיו. בתשמ"ג שלמה היה אמור להשתתף בחידון התנ"ך, שהתקיים עשרה ימים לאחר נפילתו. אהבה נוספת של שלמה הייתה רכיבה על סוסים, והוא לימד זאת את בניו. ב-1.9.1981 שינה שלמה את מעמדו משמ"ז (שוטר מוסף זמני) ללוחם של משטרת ישראל, והצטרף ללוחמי פלוגה כ'. סיפר מפקדו הישיר של שלמה, סגן-ניצב שרגא לוי: "שלמה השתתף במלחמת שלום הגליל. שימש כרס"פ (רב סמל פלוגתי). היה מצטיין, אדם חכם, בעל שיעור קומה, חכם, מנוסה ודיפלומט ממולח. אהב מאוד לעזור לשוטרים ומפקדים, תמיד בתנועה, תמיד בפעולה. אבא וחבר היה לשוטרים, אהוד מאוד על המפקדים". במהלך שירותו שלמה קיבל את אות השירות המבצעי ואת אות "שלום הגליל". סמל ראשון שלמה נפל בעת מילוי תפקידו בלבנון, באסון צור הראשון. בבוקר יום כ"ה בחשוון תשמ"ג (11.11.1982), במהלך מלחמת שלום הגליל, אירע פיצוץ בבניין בעיר צור בו שכנו הממשל הצבאי הישראלי וכוחות צה"ל רבים. הבניין קרס וכמאה איש נהרגו, בהם שבעים ושישה אנשי כוחות הביטחון של ישראל. שלמה היה בן ארבעים ושמונה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בציפורי. הותיר אישה וארבעה ילדים. על קברו של שלמה חקוקות מילות אחד משיריו: "בארץ זבולון מעל בית נטופה / סנהדרין משנה ותלמוד יפה / אשרי שזכו לראותה בזה הדור / ההר המצודה וריח המור"