בן מלכה ואילן משה. יוסף נולד ביום י"ג בטבת תש"ך (13.1.1960) במושב מאור, סמוך לחדרה. אח של הרצליה ועדה. מגיל צעיר כינויו של יוסף בפי כול היה יוסי. יוסי היה ילד שובב והרפתקן, שהעיז לנסות דברים שילדים אחרים לא העיזו וכך קרה שנפצע לא מעט. פעם, סיפרו בני המשפחה, הוא שבר את הרגל כשאביו הרכיב אותו ואת אחותו על אופניים. בפעם אחרת פצע את רגלו כשנפגע מנדנדה. יוסי החל את לימודיו בבית הספר האזורי. עד מהרה הוא התגלה כתלמיד מחונן ועבר לבית הספר "תחכמוני" בחדרה. יוסי אהב ללמוד, ניחן בזיכרון טוב וביכולת למידה גבוהה והשיג הישגים נאים לאורך שנות לימודיו. יוסי היה נער אחראי מאוד, שמגיל צעיר נתפס במשפחה כממשיך של אביו בניהול הבית והמשק. כשהיה יוסי כבן שלוש-עשרה, כשאביו נקרא למילואים בתקופת מלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 1973), הוא ניהל במשך תקופה את העבודה בשדות החקלאיים של המשפחה. בסוף כיתה ח' יוסי המשיך לישיבה התיכונית "כפר צבי סיטרין", השוכנת סמוך לעתלית, שם למד במגמת מכונאות ים. כחלק מלימודיו הוא הפליג ליוון ולארצות הברית, הפלגות שבמהלכן צבר חוויות רבות. ההפלגות גם גילו ליוסי ששהות מרובה בים לא טובה בשבילו, לכן כשהתגייס לצה"ל הוא לא הגיע לחיל הים כמתוכנן אלא לשריון – כמו אביו לפניו. יוסי שירת במסירות שירות מלא כטנקיסט, אהב את שירותו וביצע אותו במסירות. בשנת 1982 נקראו שני בני משפחת אהרון, יוסי ואביו, לשירות מילואים בצו שמונה והשתתפו במלחמת לבנון הראשונה. יוסי לחם בסולטן יעקב שבלבנון, שם הפציצו בטעות מטוסי חיל האוויר את שיירת הטנקים בה היה. יוסי ניצל לאחר שהודות לזריזותו וליכולתו לקרוא את המצב באופן מדויק הצליח לקפוץ מהר מהטנק. אחרי שחרורו מצה"ל עבד יוסי כמה שנים בחברת "מקורות" ובהמשך עבד בחברת "אמיר". ב-30.1.1992 התגייס יוסי למשטרת ישראל. הוא סיים בהצלחה קורס שוטרים והחל לשרת במרחב שרון. תפקידו הראשון היה במשטרת טייבה, ביחידת הסיור. משם המשיך לשירות בבית המעצר בפתח תקווה ומשם לבית המעצר בכפר סבא, בו עסק בליווי עצירים. יוסי אהב מאוד את תפקידו ומילא אותו בנאמנות. עם השנים הוא רכש ידע משפטי רב, בנוסף לידע העיוני שלו בכל נושאי השיטור ולהשתלמויות שעבר, ובשילוב עם יחסי האנוש הטובים שאפיינו אותו ושליטתו בשפה הערבית הוא הצליח בכל התנהלותו מול עמיתיו לעבודה, מול העצירים ומול בני משפחותיהם. חבריו למשטרה סיפרו שהיה מקבל את כולם בסבר פנים יפות, ותמיד התייחס לעצירים בהגינות. עמיתיו של יוסי ציינו שהעצירים כיבדו אותו מאוד, ואף היו מהם שהגיעו להלווייתו. במהלך שירותו זכה יוסי לכמה תעודות הוקרה על שירותו המסור והמקצועי. באפריל 2005 הוענקה לו תעודת הערכה ממפקד מרחב שרון לאחר שבביצוע "מחיצת מגן", מבצע חיפוש בתאי המעצר בבית מעצר שרון, מצא סם במשקל אחד-עשר גרם מוחבא בתעלת המיזוג. "בכך מנעת סחר ושימוש בסמים בתוך כתלי בית המעצר", כתב תת-ניצב מנשה ארביב, מפקד המרחב, "על היוזמה, הדבקות במשימה והמקצועיות קבל הערכה זו". תפקידו האחרון של יוסי, משנת 2011, היה יומנאי בתחנת המשטרה בטייבה. בשנת 1987 יוסי נשא לאישה את רונית, אותה הכירה לו אחותו עדה, שפגשה אותה כשהייתה סטודנטית. בני הזוג גרו במאור. בשנים הבאות נולדו ילדיהם – אלמוג, ינון, אליה והודיה. יוסי היה אב אוהב ומסור, אשר פיתח קשר נהדר עם כל ילדיו, גידל אותם למופת וחינך את כולם למידות ולמעשים טובים. איש משפחתי וחם היה, איש רעים שאהב את הבריות והירבה לארח ביד רחבה. יוסי בלט בנדיבות ליבו ובאהבתו לזולת, תמיד דאג לכל סובביו ותמך בכל מי שנזקק. יוסי אהב מאוד לטייל בארץ עם משפחתו ועם חברים, ברכב וברגל. לפעמים הטיולים תוכננו מראש אבל לא פעם הוא נהנה לצאת באופן ספונטני, פשוט לצאת מהבית לטיול או לבילוי קצר. כדי לשמור על כושר גופני יוסי גם הירבה בהליכות במושב מגוריו, ובדרך כלל הלך כשהוא מניף משקולות בידיו. בשעות הפנאי יוסי אהב מאוד לקרוא ספרים, בעיקר כאלו הקשורים להיסטוריה של מדינת ישראל. תחביב מיוחד שלו היה כל הקשור לסוסים, תחביב שהתפתח אצלו מגיל צעיר, אז היה עוזר לאביו להוביל דברים בעגלה רתומה לסוס. יוסי אהב מאוד לרכב על סוסים, ואף חלם לגדל סוסים יום אחד. רב-סמל בכיר יוסף נפל בעת מילוי תפקידו ביום ט"ו בכסלו תשע"ד (18.11.2013), לאחר שלקה בדום לב במהלך המשמרת בתחנה. בן חמישים ושלוש בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין במאור. הותיר אישה, שני בנים ושתי בנות, אם ושתי אחיות. כתבה שירן, שעבדה עם יוסי במשטרת טייבה: "יוסי היה איש מיוחד, אחד כזה שלא מפסיק לצחוק ולחייך. הכרתי אותו במהלך שנתיים בהן שירתתי בתחנת טייבה, שהייתה כמו בית שני עבורי ועדיין עבור שוטרים אחרים. אני בטוחה שחוסר נוכחותו בתחנה יכאב לכל מי שזכה להכיר אדם זה, בעל חוש הומור מפותח אשר מעלה חיוך בכל אדם בסביבתו … אני מקווה שהקדוש ברוך הוא יפנה לו מקום טוב שם למעלה".
