אהרון, חנוך (חנטשי)

חנוך (חנטשי), בן לוטה ואברהם (אלפרט, גנדי), נולד ביום כ"ה בניסן תש"ה (8.4.1945) בכפר סולד. הוא למד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון בגבעת-חיים איחוד. חנוך היה תלמיד עירני ומעמיק, ובכל עניין ביקש להגיע לעומקו. עצמאי היה במחשבותיו ודעותיו היו תמיד מקוריות. לאחר שסיים את לימודיו עשה שנת שירות ביטבתה. היו בו בחנוך קלות-דעת ורצינות, משובה וכובד-ראש גם יחד. הוא אהב לצחוק והיה שמח ועליז. ההומור שלו היה לגלגני משהו, ולא חשש לתקוף את המקובל והנהוג. הוא חיפש לו תמיד דרך חדשה, נתיב שלא נסלל קודם לכן בידי מישהו אחר, שכן לא אהב את הממסד והמרידה במוסכמות הייתה חלק מהשקפת עולמו. חנוך רצה להוכיח לכולם, שהוא מסוגל לעשות את הדברים הקשים והמסובכים, ולא לשקוע בעולם של שגרה. "כל חיי" – רגיל היה לומר – "אלך הלאה ולעולם לא אעמוד במקום אחד". הוא ביקש תמיד לעמוד על טיב אופיו ולהכיר את עצמו. בעניינים שהיו חשובים בעיניו לא ידע פשרות. ישר-דרך היה וכן, גלוי-לב, איש-אמת ובעל מצפון, אדיב ומנומס. חנוך גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1964. לאחר הטירונות השתלם בקורס צניחה, בקורס סיירים, בקורס נהגים, בקורס מ"כים ובקורס נהגי זחל"מים. הוא היה חייל אחראי, ממושמע ומסור לתפקידו. על השתתפותו במלחמת ששת-הימים, הוענק לו "אות מלחמת ששת-הימים". חנוך היה חברותי וקל להתיידד, נוח לבריות וקשה לכעוס. בחיי הנישואין שלו ראה חוויה כשלעצמה. בניו-יורק עבד בשגרירות ובאותם ימים נקשרה נפשו בנפש אחיו, שעשה אף הוא שם. הוא היה בן נאמן למשפחתו ובעל מסור. ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973), בצומת "טרטור-לכסיקון", ליד "החווה-הסינית", נפגע חנוך ונהרג – שלוש שעות לפני שנהרג אחיו יהודה. בשעות הלילה, לאחר ניסיונות רבים לכבוש את הצומת, כדי לסייע בייצוב גשר הגלילים, קיבל גדוד הסיור, שחנוך היה מש"ק בו, משימה לפרוץ אל הצומת ולטהר את ציר "טרטור" ממערב למזרח. אל כוח הסיור הצטרף כוח של טנקים. לאחר שפרצו אל הצומת, פתחו המצרים עליהם באש חזקה ובירי טילים. רבים מהזחל"מים נפגעו פגיעות ישירות. התנהל קרב קשה בניסיון להיחלץ, ובקרב זה נפל חנוך. תחילה נחשב כנעדר ולימים זוהתה גופתו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בגבעת-חיים איחוד ונקבר ליד אחיו. השאיר אחריו אישה, אם ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. קיבוצו הוציא לאור חוברת ובה דברים לזכרם של חנוך ודודו אחיו.