אהרון, איתן-סמיר

איתן, בן רחל ומתנה, נולד ביום כ"ז בסיוון תש"ז (15.6.1947), בבגדד שבעירק. בשנת 1950 עלתה משפחתו ארצה והתיישבה בשכונת התקווה שבדרום תל-אביב. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "עמיאל" בשכונת התקווה ואחרי-כן יצא לעבוד כדי לסייע לאביו בבית העסק שלו ולהקל את נטל פרנסת המשפחה. איתן היה צעיר וחרוץ והקדיש את יומו לעבודה. הוא ידע היטב את קשייה של משפחתו והבין כי רק בחריצות ובשקידה יוכל לסייע בפרנסת הבית, שגדלו בו שמונה בנים ובנות מלבדו. הוא היה ספורטאי מצטיין בעל יכולת רבה על מגרש הכדורגל. בהיותו נער נמנה עם סגל קבוצת הכדורגל של שכונת התקווה, היא קבוצת "בני-יהודה". איתן גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1964, עבר קורס נהיגה ושירת כנהג ביחידת מחנה מטכ"ל. בתחילת מאי 1957, ערב פרוץ מלחמת ששת הימים, שוחרר איתן מהשירות הסדיר והוצב כנהג ביחידת תובלה כבדה של חיל-ההספקה. בהיותו בשירות מילואים עבר קורס נהיגה של מובילי-טנקים. תמיד מילא במסירות ובנאמנות את התפקיד הקשה והאפור של נהג תובלה. במסגרת תפקידו הוביל טנקים לקו החזית וסייע לכוחות הלוחמים בהביאו להם תחמושת ואספקה. בהיותו בן 20 נהרגה אמו בתאונת דרכים. איתן, שהיה הבן הבכור במשפחה, נטל על עצמו את הדאגה לאחיו ולאחיותיו הצעירים ממנו. הוא ראה את עצמו אחראי לטיפול בהם, לקידומם ולחינוכם והיה להם מדריך ומסייע. במסירותו הרבה ואהבתו העזה לבני המשפחה הצליח למלא את מקומה של האם. איתן עבד בחברת הדלק "פז" בנמל התעופה בן-גוריון. הוא הקים בעיר לוד את ביתו ובו התגורר עם רעייתו שנשא בשנת 1969. איתן היה צנוע ונעים הליכות, הוא היה מקובל ואהוב על חבריו בזכות נכונותו לבוא לעזרתו של כל דורש בכל עת. כשפרצה במלחמת יום הכיפורים נקרא ליחידתו והגיע אליה הישר ממקום עבודתו בנמל התעופה לוד. הוא השתתף בפעולות הסיוע לכוחות הלוחמים. ביום י"ח בתשרי תשל"ד (14.10.1973), נפל בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, אב, ארבעה אחים וארבע אחיות. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל. אשתו ובני משפחתו תרמו לזכרו ספר תורה לבית-הכנסת בשכונת מגוריהם.