בן סעדה ושמעון. נולד ביום כ' בטבת תשט"ז (4.1.1956) בקזבלנקה שבמרוקו. בן רביעי להוריו, אח לאנט, דוד, ויקי, סילביה, אסתר, רותי, גבי, אשר, שלומית, יפה וויקטור. את שמו קיבל על שם השבט, ויש האומרים על שם יהודה המכבי. בשנת 1961, בהיותו בן חמש, עלתה המשפחה לישראל ממניעים ציוניים והתיישבה בנתיבות. יהודה, שכונה 'ג'ודה' בפי מקורביו, למד בבית-ספר יסודי-דתי. בשנות התבגרותו הרבה לצאת לטיולים ולבקר את בני משפחתו שהתגוררו במקומות שונים בארץ, ביפו, בחיפה ובאילת, ונהנה לבלות עם חברים בדיסקוטקים ובבתי הקולנוע שבעיירה הסמוכה שדרות. הוא החל את לימודיו התיכוניים בישיבה תיכונית אך חש חוסר מנוחה וכעבור שנה 'שבר את המוסכמות' ועזב אותה. בהיותו בן שש-עשרה החל לעבוד כמלח בצי הסוחר וזכה להגיע לקצווי עולם ולהתבשם ממראות חדשים. עד מועד גיוסו לצבא המשיך לעבוד כמלח. בתחילת ינואר 1974 התגייס יהודה לצה"ל ושירת כנהג מבצעי. כעבור שלוש שנים, בינואר 1977, החל בשירות קבע. במאי 1978 התחתן עם אנט, אותה הכיר עוד בנערותו. בינואר 1981, במסגרת שירותו הצבאי, חש בשל להשלים את לימודיו התיכוניים. בדרכו הנחושה החליט וביצע, וסיים את כל בחינות הבגרות בהצלחה יתרה. בשנת 1982, והוא אז בדרגת רב סמל-ראשון, מונה לשמש בתקן קצין בגשר 'אדם' במרחב מרכז ולאחר-מכן הוצב בגשר 'אלנבי'. במאי 1983 החל לשרת כחוקר שבויים. בשנת 1985, עת היה יהודה נשוי ואב לשלושה, יצא לקורס קציני מודיעין, אותו סיים כחניך למופת. לאחר השלמה חילית, הועלה לדרגת סגן וחזר ליחידתו כקצין מודיעין. בשנת 1989 התמנה יהודה לקצין תפקידים מיוחדים בגזרת יריחו וירושלים. בהמשך עבר לשרת בגזרת רמאללה ואחר-כך בגזרת בית לחם. בשנת 1997 הועלה לדרגת סגן-אלוף. מתחילת שירותו בצה"ל ועד ליומו האחרון שירת יהודה בחיל-המודיעין. בשאפתנות ובנחישות טיפס בסולם הדרגות והתפקידים עד לתפקיד מודיעיני בכיר. יהודה שירת בתפקיד מיוחד ורגיש באחת היחידות המובחרות בצה"ל. הוא הפגין מקצועיות וידע רב והיה מהמצטיינים בתחומו. הצלחתו, אשר נבעה מיכולותיו האישיות הגבוהות ומניסיונו העשיר, הביאה להצלת חיי אזרחים וחיילים רבים. בשנת 1998 החל יהודה ללמוד לתואר ראשון במדע המדינה. במרס 2000 סיים את לימודיו. לא היה גאה ממנו ביום שבו קיבל את התואר הנכסף. במהלך שנות שירותו הצבאי הקים יהודה, עם אנט רעייתו, משפחה למופת. הם בנו את ביתם במעלה אדומים, ליד ירושלים. לזוג נולדו שישה ילדים – מיטל, איתן, עדי, רוני, עמית ויובל ויהודה חינכם בגאווה ובכבוד. מתוקף תפקידו נעדר לא מעט מהבית אך ניצל כל הזדמנות לבלות עם בני משפחתו ולקחת אותם לטיולים ברחבי הארץ. איתן, בנו הבכור, העריץ את אביו, שהיווה עבורו מודל לחיקוי: "שיבחתי אותך בכל אשר פניתי. תמיד 'השווצתי' והתגאיתי בך בפני חברי ומכרי. תמיד התפלאתי על הצניעות האופפת אותך, הפשטות שהיתה סמל חייך, אהבת האמת והישירות החותכת…" בנו של יהודה בחר ללכת בעקבותיו ובעת גיוסו לצה"ל ביקש לשרת באותה יחידה ואף יצא בהמשך לקורס קציני מודיעין. בשנתו האחרונה החל יהודה לחשוב על פרישה. "אני צריך להקדיש יותר זמן לאישה ולילדים," היה אומר, אך המצב הביטחוני החמור ואהבתו למקצוע חתמו את גורלו. יהודה היה אומר לקרוביו: "איך אני אשב בבית כשבחוץ מתנהלת מלחמה?" ביום כ"ג בסיוון תשס"א (14.6.2001) נפל יהודה, בפעילות מבצעית באזור בית לחם. במסגרת תפקידו, אמור היה לפגוש סייען פלשתיני, אותו הפעיל במשך מספר חודשים. הסייען המתין למפעילו הישראלי בשולי 'כביש המנהרות' המחבר את גוש עציון עם ירושלים. הסייען, שהגיע לרכב האיסוף שבו ישב יהודה, הופתע לגלות שברכב יושבים גם שני מאבטחים. בתגובה, הסתובב והחל מתרחק מהרכב. יהודה לא הרפה ותוך דבקות במשימה, צלצל לסייען והנחה אותו לחזור לרכב. הסייען, שהיה 'בין הפטיש לסדן', החליט לחזור, וכשהיה במרחק אמה מהרכב, שלף אקדח וירה ביהודה ובמאבטח שישב לצידו. המאבטח השני התעשת, רדף אחריו, ירה בו והרגו. יהודה, שספג כדור בליבו, נהרג והוא בן ארבעים-וחמש. המאבטח שישב לצידו נפצע באורח בינוני. יהודה הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בהר הרצל. הותיר אחריו אישה, ארבע בנות ושני בנים, הורים ואחד-עשר אחים ואחיות. האלוף עמוס מלכא, ראש אמ"ן דאז, ספד ליהודה: "כל אותן שנים עסקת במסירות בלתי רגילה במשימה השקטה אך התובענית ביותר – השגת מידע. משימה זו נעשית בשקט ובצנעה רבה. הצטיינת במשימה זו! עסקת בה יומם וליל, בלי הפסקה. כדי שמפקדי צה"ל בגזרה יוכלו לבצע את משימתם, כדי שידעו על העומד להתרחש וכדי שתושבי ירושלים יוכלו לישון בשקט – אתה עבדת ללא הפסקה… חייהם של כל כך הרבה אזרחים וחיילים בישראל ניצלו בזכות המידע שהבאת, אך לצערנו על אירוע טרגי אחד לא היה לך מידע מקדים – האירוע שבו נרצחת על-ידי רוצח שפל שבגד באמונך." חבר לשירות סיפר כי "יהודה היה איש מקצוע בכל רמ"ח איבריו. יהודה, הבוגר, בעל הניסיון, בעל חוש האבחנה וההתרשמות, בעל הקליטה המהירה, אשר תענוג היה לעבוד עימו בצוותא… העבודה דגדגה לו בין האצבעות, הסקרנות והרעב להצליח לגייס עוד סוכן ועוד סוכן, כמו גם האחריות שהרגיש בגלל האירועים הקשים, לא איפשרו לו לפרוש למרות שהגיע לגיל פרישה. יהודה המשיך במרץ, ברצון ובעיקר באהבה רבה בעבודתו הקשה ולא פעם המתסכלת. למרות היותו מבוגר מרוב חבריו לעבודה, בדרגה בכירה ובעל ותק, לא עשה לעצמו שום הנחות בשום תחום ועבד בחריצות, במסירות, ללא לאות, ללא פינוק ובלי כל דרישות מיוחדות – ממש עד הרגע האחרון." בין המפקדים ואנשי הציבור הבכירים שהגיעו לנחם את משפחתו של יהודה נמנו נשיא המדינה משה קצב, הרמטכ"ל שאול מופז וסגנו בוגי יעלון, ראש שירות הביטחון הכללי אבי דיכטר ורבים אחרים. משפחתו של יהודה הנציחה את זכרו בספר שהוציאה לאור, המאיר את דמותו המיוחדת בתמונות, במכתבים ובשירים. בנוסף, הקימה לזכרו המשפחה אתר אינטרנט שכתובתו, www.yehuda-edery.com. מפקדו של יהודה כתב: "כמו יין שמשתבח עם השנים, מלא מסירות, אמונה בדרך, אחריות, השקעה ללא קץ, היית מאושר באדם שדרכה של היחידה והמרחב צלחו כי אתה היחידה, כי אתה המרחב, כי אתה המפעיל." כתב אחיו של יהודה: "מלים לא אומרות הרבה אך מלים הכתובות בספר החיים שלך אולי יוסיפו לחזק את הזיכרון הקולקטיבי על מות גיבורים פטריוטים, אשר נקטפו בטרם עת, כדוגמתך… אני מסתכל בתמונותיך, משחזר רגעים, מחייך, מקשיב לסיפורים ולנפלאות אשר סיפרו עליך חבריך ומהרהר: כמה עשיר היה עולמך שאותו הסתרת מתוך נאמנות, צניעות, תבונה וענווה… בשיעור קומתך התמירה עוררת אצל כולנו את הצד השכלתני שבנו ואת הרצון לאהוב, ללמוד ולדעת." בינואר 2003 נחנך במעלה אדומים בית-כנסת ספרדי על שמו של יהודה, בשכונת 'נופי סלע'.
