אדמור, אהרן
בן יפה ויוסף, נולד ביום ד' בתמוז תש"ג (7.7.1943) בהונגריה. בשנת 1950 עלה אהרן עם הוריו לארץ, והמשפחה השתקעה באיזור תל-אביב. הוא למד שנתיים בבית-הספר היסודי בכפר אז"ר, והשלים את לימודיו היסודיים בבית-הספר על-שם גרץ בתל-אביב. לאחר מכן, למד אהרן שנתיים בבית-הספר התיכון, "גימנסיה הרצליה" שבתל-אביב. בשנת 1959 הוא התקבל ללימודים בבית-הספר הטכני של חיל-האוויר והשתלם במגמת אחזקת מטוסים, במקצועות גוף, אלקטרוניקה ומכשירים. בעת לימודיו בבית-הספר התיכון היה אהרן פעיל בגדנ"ע, הצטיין בקליעה ועבר קורס מפקדי כיתות בגדנ"ע. אהרן היה נער רציני, חביב על הבריות, בעל חוש הומור, אחראי ומסור לכל משימה שנטל על עצמו. באוגוסט 1960 הוא התגייס לצה"ל. אחרי שעבר טירונות כללית, הוצב אהרן בחיל-האוויר, בתפקידי אחזקה. כישוריו והתמדתו בעבודה קידמוהו בתפקידים ובדרגות. ביוני 1961 הוא הועלה לדרגת רב"ט, וכעבור שנה הועלה לדרגת סמל. לאחר שסיים את שירות החובה שלו, הוא התנדב בפברואר 1963 לשרת בצבא הקבע. בשנת 1964 נשלח אהרן לצרפת להשתלם במטוסי מירז'. ביולי 1965 הוא התחתן ובנה ביתו בקריית אונו. אהרן היה בין קולטי מטוסי המירז' הראשונים שהגיעו לארץ. במלחמת ששת הימים הוא שירת כרס"ל בחיל-האוויר. אחרי המלחמה השתחרר אהרן מצה"ל, ובמשך כשנתיים עבד בתעשייה האווירית. הוא חזר לשירות הקבע בשנת 1970, עבר קורס קציני אחזקת מטוסים והועלה לדרגת סגן. במהלך שירותו הוסיף אהרן להתקדם, וחוות-הדעת של מפקדיו עליו חזרו על עצמן: "הוא קצין חרוץ, קפדן, בעל מוטיבציה גבוהה;" "קצין אחראי, מהימן, איש-צוות, מומלץ לקידום;" "קצין מקצועי מאוד, השתלט על הנושא שבתחום אחריותו במהירות תוך גילוי ידע מקצועי מעולה". אהרן היה מעורב בייצור מטוס הכפיר. במלחמת יום-הכיפורים הוא הצטיין במסירותו, ומפקדיו ציינו אותו כ"קצין מסור, נאמן והגון". לאחר פינוי סיני הוא היה שותף בתכנון שדות התעופה החדשים בנגב. אחר-כך השתתף בהכנות לייצור מטוס הלביא ועקב כך אף נסע עם משלחת של חיל-האוויר לארצות הברית. בשנת 1985 המליץ עליו מפקד חיל-האוויר למנותו כמפקד בית-הספר לתחזוקת מטוסים, בדרגת סגן-אלוף. בהמלצתו כתב המפקד: "אדמור אהרן מוערך כקצין בעל מקצוע וכאיש מטה טוב מאוד. בראייה כלל חיילית אנו שמים דגש על נושא בטיחות הטיסה וחקירת תאונות. רס"ן אדמור מתאים מאוד לתפקיד ראש-צוות חקירת תאונות". מינויו כמפקד בית-הספר אושר, ובעקבות המינוי גם אושרה העלאתו לדרגת סגן-אלוף. ביום ח' באדר תשמ"ה (1.3.1985), נסע אהרן מביתו שבגן-יבנה למטה חיל-האוויר, לקבל את דרגתו החדשה. ליד צומת גנות, שבכביש גהה, סטה מן הכביש ונעצר כשחזית מכוניתו תקועה בתלולית עפר. חוות דעת הרופאים הייתה שאהרן קיבל דום לב, תוך כדי נסיעה. בן 42 היה במותו. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בקריית שאול בתל-אביב. הוא השאיר אחריו רעיה, שלושה ילדים, אם ואח. מפקדו בחיל כתב במכתב תנחומים לרעייתו ולאמו: "את אהרל'ה הכירו בבסיס תוך זמן קצר יחסית. לרבים מאתנו נוצרו יחסים וקשרים עמו ונדמה כאילו עבדו עמו שנים יחד. הוא בלט בחביבותו ובשקט הנפשי שלו, יצר יחסי עבודה עניניים ואמינים, לקח על עצמו מהר מאוד את האחריות הנדרשת וביצע הכול במדויק, במסירות ובצורה מושלמת. אפילו בדרך התבטאותו בלטו תכונותיו, ולא מעטים נעזרו בכתיבתו התמה, בסגנונו השוטף ובהומור הדק שלו"
